בטי קליין נגד יזהר בוכמן ואח

בתי המשפט

א  120314/98
בית משפט השלום תל אביב-יפו

20/01/2002
תאריך:
כב' השופטת רונית פינצ'וק – אלט

בפני:

בטי קליין

בעניין:

התובע
גד לנדאו
ע"י ב"כ עוה"ד

 

נגד

1. יזהר בוכמן

2. שרה בוכמן

3. אהוד קרלינסקי

 

הנתבעים
דרור בננסון

ישראל שדה
נתבעים 1, 2 ע"י ב"כ עוה"ד

נתבע 3 ע"י ב"כ עוה"ד

 

נגד

מיכל רוזנהיים

צד ג'
ישראל שדה
ע"י ב"כ עוה"ד

 פסק – דין

1.       התובעת הינה בעלת דירה, בה היא מתגוררת בקומה א' בבית ברחוב דיזינגוף 187 בתל-אביב. בקומה שמעל לדירת התובעת מצויות שתי דירות, אשר קודם לכן היו דירה אחת שחולקה (להלן: "הדירה לפני שחולקה"). על אחת הדירות (להלן: "דירת בוכמן") רשומה הערת אזהרה לטובת הנתבע 1 שהוא בעל הזכויות בה, ובה מתגוררת אימו – הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"), ואילו בעל הזכויות בדירה השניה (להלן: "דירת קרלינסקי") , שלטובתו רשומה הערת אזהרה, הוא הנתבע 3, המתגורר באותה דירה. הדירה לפני שחולקה, היתה שייכת מכח ירושה לגב' ציפורה כהן, שמכרה אותה לנתבע 3 ולצד ג', שהיו בני זוג, ביחד, עפ"י חוזה מיום 8.3.96. אין מחלוקת שנתבע 3 וצד ג' ביחד ביצעו שיפוצים בדירה שקנו, ובין היתר חילקו אותה לשתי דירות: דירת בוכמן ודירת קרלינסקי. לאחר ביצוע השיפוץ ופיצול הדירות, מכרה צד ג' את דירת בוכמן לנתבע 1, שכאמור מאפשר לאימו להתגורר בדירה.

2.       התובעת הגישה את התביעה, תחילה נגד הנתבעים 1 ו- 2 בלבד בשל מים שחלחלו לדירתה וגרמו נזק, ובה תבעה ביצוע תיקונים על ידם וכן פיצוי כספי בסך 33,640 ₪. ביהמ"ש מינה מומחה מטעמו (החלטת כב' השופט ע. אזר מיום 14.12.98), אינג' יוסי בן חורין (להלן: "המומחה") שנתן חוו"ד מיום 11.1.99, ותקופה 20.12.98 – 4.1.99, בוצעו תיקונים באמצעות שרברב שהובא ע"י המומחה, עפ"י הוראות ביהמ"ש.

עפ"י חוות הדעת מקור הרטיבות בדירת התובעת נבע משתי הדירות שמעליה:

במבואה – רטיבות קלה שמקורה בחיבור בין אמבט הג'קוזי אל הקיר בדירת בוכמן.

בסלון ובמטבח – רטיבות קשה עד כדי טפטוף מים שחודרת גם אל תאורת החשמל שבתקרת הסלון והמטבח ומקורה בשתי הדירות שמעל.

נזילות מצנרת דלוחין בקו המוביל מניקוז המטבח אל מערכת הביוב שנמצאת במקלחת בדירת בוכמן.

צנרת דלוחין בחיבורי כיור המטבח ובברז הכיור בדירת קרלינסקי.

ליקויים באיטום באיזור פתח הניקוז של מרפסת דירת בוכמן.

רטיבות בחדר העבודה אצל התובעת כתוצאה מבעיית איטום בחיבור בין הג'קוזי לקיר בדירת קרלינסקי.

עוד עפ"י חווה"ד, הליקויים תוקנו ע"י השרברב, והמומחה קבע כי אין להשתמש באותו שלב בתאורה בסלון ובמטבח של התובעת בשל רטיבות בגופי התאורה, כי שלב הייבוש יארך מס' חודשים, ולאחר חודשיים יבצע בדיקה חוזרת, שאם יתברר בה כי הרטיבות נמצאת בנסיגה, יבוצעו תיקוני צבע בדירת התובעת.

עלות התיקון היתה 9,000 ₪ בתוספת מע"מ.

ביום 22.3.99 נערך ביקור נוסף של המומחה, ובדו"ח שהוציא, קבע כי כל האזורים שבהם היתה בביקורו הקודם רטיבות קשה, יבשים כמעט לחלוטין. כן ציין כי במידה והתובעת לא היתה מתנגדת להצעתו לביצוע פתחי אוורור בציפוי הגבס בסלון, היתה הרטיבות מתייבשת מהר יותר.

בנוסף ציין בדו"ח את הדברים הבאים:

א.      אותרה רטיבות חדשה בתחתית קיר החוץ בחדר האחורי שאין לה קשר לחדירות מים מעל ויתכן ונגרמה עקב חדירת מים דרך החלון (ובמקום זה לא יבוצעו תיקונים במסגרת מינוי המומחה).

ב.       אותרה רטיבות בדירת בוכמן בקיר המפריד עם דירת קרלינסקי שמקורה באטימה לקויה בין השיש לקיר המטבח של משפחת קרלינסקי. בהסכמתם בוצע תיקן איטום בסיליקון.

ג.       התיאורים שנמסרו לביהמ"ש ע"י ב"כ התובעת כי הרטיבות בדירה הינם כבתחילה – רחוקים מהמציאות, התאורה בדירתה תקינה, וגם קודם לכן טענתה כי היא שרויה בעלטה לא היתה נכונה.

3.         בעקבות חוות דעתו של המומחה, הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן ובו הוסיפה את הנתבע 3 כנתבע נוסף.

עיקר טענות התובעת הן כי לקראת מאי 1997 החלו להתגלות כתמי רטיבות בתקרת דירתה. התובעת פנתה לנתבעת, וזו אמרה לה כי מקור הרטיבות במערכת האינסטלציה שבדירת בוכמן בכלל, ובמערכת טחינה המרסקת את הבוצה מהשירותים בפרט, וזאת כתוצאה מכך שלאחר חלוקת הדירה, נותרה דירת בוכמן ללא נקזי, ולכן אולתרה מערכת טחינה המרסקת את הבוצה מהשירותים ומהדירה. כן נאמר לתובעת כי קבלן השיפוצים לא ביצע את עבודתו כהלכה, המערכת אינה עומדת במעמסה, ובשל כך גולשים מים החוצה וגורמים לרטיבות. הנתבעת, בעדותה מאשרת את הפניית התובעת אליה במאי 1997, ואת תוכן השיחה ביניהן כאמור לעיל.

לטענת התובעת, סירבה הנתבעת לטפל בבעיה, בטענה שהאחריות לכך רובצת על הקבלן או על צד ג'. בעקבות זאת, פנה ב"כ התובעת אל הנתבעת בדרישה לתקן את הליקויים. משך מספר חודשים בוצעו ככל הנראה תיקונים חלקיים, ואולם הנזקים שבו והופיעו, כך במשך שנה.

במהלך נובמבר 1998 התגלה נזק נוסף, בטיחותי, כאשר כתוצאה מחלחול המים, נרטבה מערכת החשמל בדירת התובעת ומספר פעמים אירעו בה קצרים. בנסיבות אלו נמנעה התובעת, לטענתה, כמעט לחלוטין מלעשות שימוש במערכת החשמל שבדירתה, מחשש להתחשמלות או לדליקה.

בנוסף, עם הזמן הוחמרו הנזקים, ומים החלו מטפטפים לתוך דירת התובעת, ונזק נגרם לתכולתה. התובעת נאלצה לכסות את תכולת הדירה בניילונים ולהניח גיגיות על הרצפה לקליטת הנוזלים.

לאחר שהתובעת הזמינה מומחה מטעמה, שקבע כי יש לבצע תיקונים בדירת התובעת ובדירת בוכמן, פנתה התובעת פעם נוספת לנתבעים 1-2 בדרישה לתיקון הליקויים והנזקים, אך אלו לא תוקנו.

רק בעקבות חוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש התברר כי מקור הליקויים מצוי, הן בדירת בוכמן והן בדירת קרלינסקי, דבר שעד אז לא היה ידוע לה.

מאחר וכאמור בוצעו התיקונים במהלך ניהול ההליכים המשפטיים וכחלק מהם, מבקשת התובעת בסיכומיה פיצוי כדלקמן:

א.      אגרת בימ"ש 868 ₪ ליום 6.12.98.

ב.       שכ"ט ששילמה למומחה מטעמה – 2,200 ₪ ליום 6.12.98.

ג.       שכ"ט מומחה ביהמ"ש – 2,600 ₪ ליום 5.1.99.

ד.       שכרו של השרברב – 5,265 ליום 5.1.99.

ה.      שכ"ט עו"ד – 9,745 ₪.

ו.       צביעת כל הסלון (ולא רק כתמי הרטיבות שהתייבשה) – 1,800 ₪ ליום 11.7.99.

ז.       טיפול בשטיחים ובכורסאות – 1,894 ₪

ח.      הדברה – 250 ₪.

ט.      נזק לבגדים עפ"י הערכת שמאי שצורפה לתצהירה – 5,394 ליום 19.7.99.

י.       עגמת נפש – 25,000 ₪.

4.       עיקר טענותיהם של הנתבעים 1-2 הן כדלקמן:

א.      הנתבעים 1-2 ניסו לצמצם את נזקיה של התובעת מיד עם התהוותם, והציעו לתובעת להיכנס לדירתה ולתקן את הנזקים, אולם התובעת סירבה לקבל את הצעותיהם ובכך תרמה להגדלת נזקיה. אילו הסכימה התובעת לתיקון ע"י הנתבע 1 שהוא קבלן שיפוצים היה הדבר תורם לצמצום הנזק. לפיכך, לטענתם, התובעת היא  האחראית לכך שלא נעשה תיקון.

ב.       לאחר בדיקה שערך הנתבע 1 – ביצע תיקון בסילוקית שבדירת בוכמן, תיקון שהיה אמור לפתור את מקור הנזקים בדירת התובעת.

ג.       מחוו"ד המומחה עולה כי רוב הנזק שנגרם לדירת התובעת מקורו בדירת הנתבע 3.

ד.       ככל שנגרמו לתובעת נזקים, האחריות להם היא של הנתבע 3 וצד ג'. מיום שהנתבע קיבל את דירת בוכמן, לא נעשו פעולות שיפוץ נרחבות לרבות עבודות במערכת האינסטלציה ו/או הביוב. למיטב ידיעת הנתבעים. השיפוצים נעשו ע"י הנתבע 3 וצד ג', ולנתבעים 1-2 אין כל קשר אליהם. הפעולות שעשו הנתבעים בדירה היו תיקונים ממוקדים במערכת הסילוקית שהותקנה בדירה ע"י רוזנהיים ושלא הותקנה כראוי.

ה.      באשר למערכת החשמל בדירת התובעת, הציעו הנתבעים להביא על חשבונם חשמלאי לביצוע בדיקה, אך התובעת סירבה לכך.

ו.       אשר לנתבעת – לטענתה אין לה כל זכות בדירה, ולכן אינה אחראית לנזקי התובעת.

5.       לטענת הנתבע 3 אין כל ראייה כי נזילה כלשהי אירעה מדירתו. טענה זו נסמכת על כך שבחוו"ד המומחה כונתה דירתו "דירת מלול". בנוסף טוען הנתבע 3 כי עיקר הנזק נגרם מדירת בוכמן ומיעוטו מ"דירת מלול".

עוד טוען נתבע 3 (וכן צד ג') כי דירת בוכמן נמכרה בדצמבר 1996, בשנת 1997 לא היתה כל נזילה, ורק כשנתיים לאחר מועד מסירת החזקה לנתבע 1, פנו לצד ג' בתלונות על נזילת המים. מכאן, ראשית, שאין מדובר בפגם נסתר שהיה בדירה אלא בנזק שהתהווה לאחר מכירתה, ושלגיו אין להם כל אחריות, ושנית, צד ג' אינה קבלן ולא עליה מוטלת האחריות לפגמים שהיו בשיפוצים.

6.       הנתבעים 1-2 הגישו הודעת צד ג' כנגד גב' רוזנהיים (להלן: "צד ג'"), לפיה, במועד קבלת החזקה בדירה ע"י הנתבע 1 מידי צד ג', הייתה הדירה מוכנה למגורים לאחר שבוצעו בה שיפוצים ע"י צד ג' או מטעמה. בסעיף 2(ד) להסכם המכר הצהירה צד ג' כי "המוכר מצהיר כי אין כל פגם נסתר מעין הקונה בדירה". לטענת הנתבעים, מיד עם קבלת החזקה או בסמוך למועד זה, נתגלו ליקויים ובעיות בדירה שהם תוצאה של השיפוצים שביצעה צד ג' בדירה. הנתבעים פנו אל צד ג' בכדי שתתקן את הליקויים, אולם היא התעלמה מפניותיהם. לכן צד ג' חבה כלפיהם בעילות של הפרת חוזה ו/או הפרת חובה חקוקה ו/או רשלנות.

7.       בכתב הגנתה טענה צד ג' להעדר עילה ו/או יריבות. לטענתה, אכן נערכו בדירה שיפוצים, אך לא היה כל פגם או ליקוי בדירה כשנמכרה. הנתבע 1 הוא קבלן בניה ושיפוצים בהכשרתו, והוא בדק את הדירה טרם רכישתה. עוד היא טוענת כי המכתב הראשון ששלחו הנתבעים 1-2 לבא כוחה נשלח כשנה לאחר מסירת החזקה, וב"כ הנתבעים קיבל עליו תשובה מיידית. יתר המכתבים נשלחו כשנתיים לאחר מסירת החזקה בדירה, וגם עליהם נתקבלה תשובה, כי צד ג' אינה אחראית לנזק של התפוצצות צינור, אם אכן אירע הדבר, חודשים לאחר מכירת הדירה. לטענת צד ג', גם אם היה מתרחש סדק בצינור ימים לאחר מסירת החזקה בדירה לנתבע 1, לא היה הדבר באחריותה. נזילה מצינור היא תופעה שיכולה לקרות בכל עת, ויכולה שלא להתרחש במשך שנים, ואין לכך כל קשר למעשיה של צד ג'.

 8.       פניות התובעת את הנתבעים 1-2 ומעשיהם בנדון.

          התובעת העידה כי פנתה בע"פ, במאי 1997, לנתבעת 2, ועדותה זו נתמכה בעדותה של הנתבעת בעניין זה. ביום 15.6.97 פנתה התובעת במכתב אל הנתבעת (ואל יצחק בוכמן – בעלה של הנתבעת ואביו של הנתבע 1), בקשר לרטיבות שהתגלתה בתקרת דירתה ביום 25.5.97. עפ"י עדותה הגיע הנתבע 1, וטען שתוך ימים ספורים יתקנו את בעיית האינסטלציה. תיקון לא נעשה, הכתם המשיך להתפשט, וכל שהודיעו הנתבעים 1 ו- 2 היה ש"סגרו את המים".

התובעת שלחה לנתבעים 1-2 מכתב נוסף ביום 24.11.98, ולפיו הנזקים והרטיבות עודם קיימים, ועתה התווספה להם בעיה במערכת החשמל. התובעת אף התייחסה לחוות דעת של המומחה מטעמה שבדק את דירתה ואת דירת הנתבעים 1-2, ודרשה תיקון מיידי של הליקויים. התובעת התייחסה לטענות הנתבעים באשר לאחריות צד ג' לתיקון וכתבה: "טענותיכם בדבר מחלוקות כספיות ו/או אחרות העומדות בניכם לבין קבלן השיפוצים שפעל בדירתכם אינם מעניינה של מרשתי".

למכתבה זה, השיבו הנתבעים 1-2 ביום 2.12.98, בו טענו: "מרשי מחזיקים אמנם בדירה, אולם המעוולת הינה הגב' רוזנהיים, המתגוררת באחת ממושבות השרון (אין לנו כתובת מדויקת…). הגב' רוזנהיים מיוצגת על-ידי עו"ד ישראל שדה, ואנו מליטים בצירוף מכתבנו את מכתבך אליו למענה ענייני. יצוין שהמפגע האמור הודע מזה חודשים רבים לעו"ד שדה".

הנתבעים 1-2 הגישו קבלה על תיקון הסילוקית שבדירתם 25.10.98. כאמור טענה הנתבעת כי בעקבות פנייתה ביצעו הנתבעים 1-2 תיקונים חלקיים שלא הועילו, וכעולה מחומר הראיות עולה כי מדובר בתיקון זה.

בחקירתה הנגדית העידה התובעת כי ביקשה מהנתבעת 2 שהליקויים יתוקנו (עמ' 6 לפרוטוקול). כמו כן העידה שדיברה מספר פעמים עם הנתבע 1 והוא "בא ונגע ברטיבות עם האצבע, והריח ואמר כן אני מצטער דפקו אותנו, אני הייתי עושה תיקונים אבל יש לי פרקט ואני לא רוצה לפגוע בו… הוא הציע לפרק את התקרה אחרי שהתחיל המומחה, הוא ביקש שהוא יעשה וביקש שיחפשו את הנזילה דרך הגג שלי. אחרי זה המומחה סידר" (עמ' 6 לפרוטוקול).

כאמור, לטענת הנתבעים התובעת סירבה להצעותיהם לתיקון הליקויים. בתצהירה המשלים התייחסה התובעת לטענה זו, בו נאמר שהיא פנתה אל הנתבעים פעמים רבות בבקשה לתקן את הליקויים אך הם סירבו. לעדותה בתצהיר המשלים:

"אכן לאחר הגשת התביעה התנגדתי לתיקון הנזקים ע"י הנתבעים… לאחר שנוכחתי לדעת כי כל רצונם הינו לבצע עבודות אשר לא יפתרו את הליקויים אלא ישתיקו אותי לתקופת מה עד אשר יופיעו הליקויים פעם נוספת. אינני בוטחת עוד בנתבעים. רצוני הינו כי התיקונים יבוצעו בידי בעל מקצוע מטעם ביהמ"ש".

(סעיף 4.1 לתצהיר).

כמו כן נאמר בתצהירה:

"ידוע לי כי הנתבע בוכמן יזהר עוסק בשיפוצים ו/או בתחום קרוב והצעותיו היו לצבוע את תקרת דירתי וכן לנסות ולפרק את תקרת דירתי בכדי לאתר הנזילה. 'להצעות נדיבות' אלו סירבתי… משום שברור שכאשר הנזילה מקורה בדירת הנתבעים הרי שפירוק תקרת דירתי אינו הפתרון. ברור היה לי כי ההצעות דנן לא נועדו לפתור את הבעיות אלא להסיר מעל כתפי הנתבעים את האחריות לתיקון יסודי של הנתבעים".

(סעיף 5 לתצהיר).

וכן:

"כיום אכן אינני מוכנה לתיקון הנזקים ע"י הנתבעים מאחר ובאופן עקבי הוכיחו הם כי אין בכוונתם וברצונם לתקן את הליקויים".

(סעיף 6 לתצהיר).

בנוגע לסירוב התובעת יש לציין את דברי המומחה מטעם בית המשפט, בסעיף ו.3.ג לדו"ח שהגיש ביום 25.3.99: "… מעלה ב"כ התובעת טענות כלפי הנתבע בכך שלא אפשר להיכנס לדירתו לביצוע התיקונים והערים קשיים, טענה זו אינה נכונה, הח"מ (המומחה – ר.פ.א.) בדעה שמרשתו (התובעת – ר.פ.א.) הערימה קשיים לרוב, דוגמאות לכך: לאחר גמר העבודות כאשר השרברב נשלח לביקורת על ידי הח"מ סירבה גב' קליין לפתוח את הדלת, ניהלה עימו שיחה מבעד לדלת (למרות שהביקור תואם מבעוד מועד). גב' קליין סירבה להצעת הח"מ שיזומן חשמלאי מוסמך שימומן ע"י הנתבע (למרות שהנתבע נתן את הסכמתו לכך). כמו כן סירבה לבצע פתחי אוורור בתקרת הגבס בכדי לזרז את הייבוש".

9.       פניית התובעת לנתבע 3 ומעשיו בנדון.

כאמור, רק לאחר שהמומחה מטעם בית המשפט ביקר בדירת התובעת ובדירות בוכמן וקרלינסקי והגיש את חוות דעתו, נודעו לתובעת העובדות הנוגעות לאחריותו של הנתבע 3 (חווה"ד מיום 11.1.99). על כן, עד למתן חוות הדעת הנ"ל לא פנתה התובעת לנתבע 3 בבקשה לתיקון ליקויים כלשהם, לא יידעה אותו בקשר לנזקים שנגרמו לדירתה ובקשר לאחריותו הנטענת.

          בחקירתה הנגדית העידה התובעת כי פנתה אל הנתבע 3:

"אני מכירה אותו, כן, ושלחתי לו פקס. אני דיברתי איתו בטלפון, והוא אמר שהוא נוסע לדרום אפריקה, ואין לו זמן בשבילי וגם שלחתי לו פקס… אין לי את הפקס פה".

עפ"י עדותה, לבד מהפקס לא שלחה לנתבע 3 כל מכתב אחר (עמ' 7 לפרוטוקול).

10.     פניות הנתבעים 1-2 לנתבע 3 ותגובתו.

יחד עם זאת, פנו הנתבעים 1-2 אל הנתבע 3. כך במכתב ששלחו אליו מיום 14.12.98, וכך גם במכתב מיום 28.12.98, בהם התייחסו לנזק שנגרם לדירת התובעת ולאחריותו בשל כך שחלוקת הדירה ועריכת השיפוצים שנעשו ע"י הנתבע 3 ביחד עם צד ג', הביאו להיווצרות הליקויים.

ביום 28.12.98 השיב לפנייה ב"כ הנתבע 3 וצד ג':

"מכתבך… למר קרלינסקי הועבר למשרדנו. ציינתי בעבר כי מרשתי, הגב' רוזנהיים, אשר מכרה את הדירה למרשך אינה קבלן ואינה אחראית לנזקים שקרו בדירה לאחר מסירת החזקה… בדירה השכנה לדירת קרלינסקי לא נגרמה למיטב ידיעתי לדירה התחתונה שום נזק".

          ביום 2.5.99 שוב שלחו הנתבעים 1-2 מכתב לנתבע 3 ולצד ג', בו נאמר:

"על אף הצהרת המוכרת… התגלו בדירה פגמים נסתרים רבים, ופניותיהם הרבות של מרשי… לא נענו".

הנתבעים 1-2 דרשו כי הנתבע 3 וצד ג' יתקנו את כל הליקויים והנזקים.

11.     פניות הנתבעים אל צד ג'.

          כעולה מסעיף 5 להסכם המכר שבין הנתבע 1 לבין צד ג', מסירת החזקה בדירה לנתבע 1 הייתה ביום 31.12.96 או בסמוך לו, שאז שילם הנתבע 1 את יתרת התמורה בגין הדירה לצד ג'. כפי שטענו הנתבעים במכתבם אל התובעת, המצוטט לעיל, הם הפנו את דרישותיה לתיקון הנזקים אל צד ג'.

ביום 5.10.97 פנו הנתבעים בכתב אל צד ג', בו התייחסו, בין השאר, למספר תקלות בדירה שבקשר אליהן פנו אליה מספר פעמים ולא נענו, כשלדעתם האחריות לתיקונן מוטלת עליה. בין היתר כתבו:

"מנגנון גריסה של השירותים מתקלקל חדשות לבקרים. קיימת נזילת מים מתחת לרצפות הפרקט".

ביום 24.8.98 שלחו מכתב נוסף לבא-כוחה של צד ג', בו נכתב:

"להזכירך פניותי הרבות בעיקר בכתב בכל הנוגע לתקלות במבנה, אשר שומה על מרשיך להסדירם מכיון שהם ביצעו אותם, שנותרו עד כה ללא מענה ענייני מצידם".

ביום 27.9.98 שוב פנו במכתב אל צד ג' בו נכתב, בין היתר:

"בעבר פניתי אליך פעמים מספר והתרעתי על ליקויים בדירה. בעיקר נגעו הדברים ביחס לאינסטלציה שמוקמה לא טוב. במענה הגבת שהעברת למרשיך – אולם עד כה ללא מענה ענייני".

מכתב נוסף בעניין זה נשלח ביום 2.12.98.

12.     חוו"ד המומחה ומקור הנזקים על-פיה.

          כאמור בדק המומחה את שלושת הדירות, והגיש את חוות דעתו ביום 11.1.99. יש לציין כי בחוות דעתו מתייחס המומחה לשתי דירות שנמצאות מעל לדירת התובעת – דירת בוכמן ודירה ששוכר אותה אדם בשם מר מלול (שהיו במקור דירת אחת, כפי שנכתב בחווה"ד) – כשהכוונה ב"דירה של מר מלול" היא לדירת קרלינסקי. לפיכך אני דוחה את טענת נתבע 3 בסיכומיו לפיה אין לדעת באיזו דירה מדובר ולא ברור מדוע הוגשה נגדו התביעה.

          בסעיף 1.1 לחוות דעתו של המומחה כתב:

"בדירת משפחת קליין אותרו רטיבויות חזקות בתקרה ובקירות, שמקורן משתי הדירות בקומה שמעליה".

המומחה מפרט את הרטיבויות שגילה בדירת קליין, שנובעות כאמור משתי הדירות, וכן תיקונים שנערכו בשלושת הדירות ע"י השרברב.

באשר למערכת החשמל, כותב המומחה כי אכן חדרו מים לתוך גופי תאורה וגרמו לקצרים. לדעתו:

"אין להשתמש בשלב זה בתאורה בסלון ובמטבח, יהיה צורך להעסיק חשמלאי מוסמך".

(סעיף 1.3.1 לחוות הדעת).

בסעיף 1.3.2 – 1.3.3 לחוות דעתו כותב המומחה:

"שלב הייבוש של התקרה בתקרת גברת קליין יארך זמן (יתכן מס' חודשים). תבוצע על ידי בדיקה תקופתית למדידת רמת הרטיבות… יתכן והליקויים שנמצאו אינם היחידים, ויהיה צורך לבצע תיקונים נוספים בעתיד. בשלב זה תוקנו כל הליקויים מהמקומות האפשריים שדרכם חדרו המים. יהיה צורך לבצע מעקב… בעוד כחודשיים אערוך ביקור חוזר… במידה והרטיבות תהיה בנסיגה (בתהליך התייבשות) יבוצעו תיקוני הצבע במקומות שנפגעו בדירת קליין… לדעתי לא קיימים בדירת משפחת קליין ליקויים ונזקים נוספים שנגרמו בעקבות הרטיבויות מעבר למפורט בחוות דעת זו. נזקים אלה כאמור מטופלים על ידי".

ביום 22.3.99 ביקר המומחה פעם נוספת בשלושת הדירות, וביום 25.3.99 הגיש דו"ח על המשך הטיפול בנושא. בסעיף א.2 לדו"ח כותב המומחה:

"בכל האזורים שבהם הייתה רטיבות לפני התיקונים (רטיבות קשה ביותר עד כדי טפטוף מים), נמצא בעזרת מד לחות אלקטרוני שהמקומות יבשים כמעט לחלוטין. נותרו שאריות אחרונות בלבד. סה"כ להערכתי כיום נותרו כ- 5% מהלחות שהיתה לפני ביצוע התיקונים… אציין לעניין זה, במידה והתובעת לא היתה מתנגדת להצעתי לביצוע פתחי אוורור בציפוי הגבס באיזור הסלון, היתה הרטיבות מתייבשת בקצב מואץ יותר".

בסעיף א.4 לחוות דעתו כותב המומחה:

"בדירת משפחת בוכמן אותרה רטיבות בקיר המפריד עם דירת משפחת קרלינסקי. מקורה באטימה לקויה בין השיש לקיר המטבח של משפחת קרלינסקי. הוחלט (גם בהסכמת מר רוזנפלד מטעם התובעת) שיבוצע תיקון…".

בסעיף א.5 כותב המומחה:

"התיאורים שנמסרו לבית המשפט ע"י ב"כ התובעת כי הרטיבות בדירתה הינם כבתחילה – רחוקים מאד מן המציאות".

באשר למערכת החשמל כותב המומחה בסעיף א.6 לדו"ח:

"בדירת גב' קליין התאורה תקינה – בכל חלקיה (כולל המטבח והסלון). הוחלט שבשלב זה אין צורך בזימון חשמלאי. ראוי לציין לעניין זה כי התיאורים שנמסרו לבית המשפט ע"י ב"כ התובעת כי מרשתו שוהה "בעלטה"… בדירה – בפירוש אינם נכונים".

בסעיף ה.4.ה לדו"ח מזכיר המומחה את נקודות החשמל שלגביהן הורה לתובעת בחוות דעתו (מ- 11.1.99) לא להשתמש בהן, ואומר שגם אז לא היתה קיימת עלטה בדירה, משום שהיו בדירה נקודות מאור נוספות באזורים שלא נפגעו ברטיבות. נכון למועד בדיקה זו קובע המומחה כי ניתן להשתמש בכל נקודות המאור.

באשר להמשך הטיפול כתב המומחה בסעיף ב' לדו"ח, כי ייערך ביקור נוסף לאחר חודשיים בדירת התובעת לבדיקת רמת הרטיבות, כשתיקוני הצבע יבוצעו רק לאחר שהקירות והתקרות יתייבשו באופן מלא. במידת הצורך יזומן למקום חשמלאי.

13.     מקור הרטיבות.

כעולה מחומר הראיות שבפני, נובעים נזקי התובעת והרטיבות, מעבודות השיפוץ שערכו הנתבע 3 וצד ג', כאשר חילקו את הדירה לשתי דירות – דירת בוכמן ודירת קרלינסקי.

          ראשית, הדבר עולה מפירוט הרטיבויות שמסר המומחה מטעם בית המשפט בחוות הדעת מיום 11.1.99. כך למשל כתב בסעיף 1.2.1 לחוות הדעת:

"במבואה לדירת גברת קליין בתקרה אותרה רטיבות קלה. מקור הרטיבות בחיבור בין אמבט הג'קוזי אל הקיר בדירת משפחת בוכמן".

כלומר: עבודות האינסטלציה שנעשו בחיבור הג'קוזי אל הקיר נעשו שלא כראוי, וכתוצאה נוצרה במקום רטיבות. כך גם למשל בסעיף 1.2.2 לחווה"ד כותב המומחה על רטיבות קשה באיזור הסלון והמטבח, שחודרת גם אל תאורת החשמל, ושמקורה לדבריו הוא בשתי הדירות – בוכמן וקרלינסקי – עפ"י חווה"ד:

"בדירת משפחת בוכמן אותרו נזילות מצנרת דלוחין בקו המוביל מניקוז המטבח אל מערכת הביוב…".

כאמור, עקב הפרדת הדירות, והעובדה שמערכת האינסטלציה נמצאת בדירתו של קרלינסקי בלבד, היה צורך להתקין מערכת חדשה ונפרדת לדירת בוכמן. ממערכת זו, כעולה מחווה"ד, נזלו מים לדירת התובעת, כתוצאה מהתקנת המערכת שלא כראוי במסגרת השיפוצים שנערכו להפרדת הדירות.

          הנתבע 1 העיד שקיבל את הדירה מצד ג' כשהיא במצבה הנוכחי לאחר ביצוע השיפוץ, ולא ביצע לאחר מכן עבודות. גם הנתבע 3 וצד ג' לא טענו שהנתבעים 1-2 ביצעו, לאחר קבלת החזקה, עבודות שיכלו לגרום לנזילות המים, וטענתם בעניין זה היתה שמדובר בהתפוצצות צינור שאירעה לאחר מסירת החזקה, ולפיכך אין מדובר בפגם נסתר שהיה קיים בדירה בעת מכירתה, או בליקוי בביצוע השיפוץ, ולכן לא מוטלת עליהם האחריות לתוצאות הנזק. ב"כ הנתבע 3 וצד ג' מפנה לכך שהתובעת בכתב תביעתה טענה כי העבודות בוצעו במאי 1997 ובאותו חודש החלו הנזילות, ואולם, מחקירתה בביהמ"ש עולה כי אינה יודעת בדיוק מתי נעשו העבודות, אלא רק כי הן נעשו מספר חודשים שלאחריהן נכנסו הנתבעת ובעלה לדירת בוכמן, ואז גם עלתה התובעת לראות את מהות השיפוצים והתברר כי הדירה חולקה לשתיים. שיפוצים אלה היו לפני דצמבר 1996, מועד מסירת החזקה בדירת בוכמן לנתבע 1. אינני רואה כמהותית את העובדה שהתובעת לא זכרה בבירור את מועד עריכת השיפוץ ע"י הנתבע 3 וצד ג'. אין למעשה מחלוקת מתי נערכו שיפוצים אלה, שהם נערכו לפני מכירת הדירה לנתבע 1 ומסירת החזקה, ולא שבמאי 1997, מספר חודשים לאחר ביצוע השיפוצים החלו הנזילות בדירת התובע. העובדה שנתבע 3 וצד ג' שמעו על כך באיחור בשל כך שהתובעת לא ייחסה את מקור הנזק אליהם, היא עניין נפרד שאינו נוגע למועד תחילתו של הנזק.

כאמור מחוות דעת מומחה ביהמ"ש, מעדותם של הנתבעים 1- 2 שלא ביצעו שיפוץ, שלא נסתרה, ומהעדויות בדבר השיפוץ בעת חלוקת הדירה, עולה שהליקויים שגרמו לנזילת המים ולנזק בדירת התובעת, מקורו בשיפוץ שערכו נתבע 3 וצד ג' בפיצול הדירות לפני שדירת בוכמן נמכרה לנתבע 1, ולא בבלאי של צינור מים ישן שהתפוצץ. טענות הנתבע 3 וצד ג' כי מי שאחראי לשיפוץ הוא הקבלן שביצע אותו, לאו טענות הן. כבעלי המקרקעין בעת גרם הליקויים, וכמי שהזמינו את השיפוץ הם האחראים לנזקים שנגרמו עקב עבודות השיפוץ לתובעת. הנתבע 3 וצד ג' לא הגישו הודעת צד ג' כנגד הקבלן, ואף טענתם כי פנו לקבלן מתאים לצורך ביצוע השיפוץ נותרה סתמית, מה גם שמהאופן שבו טופלו בעיות האינסטלציה שנגרמו כתוצאה מכך שבדירת בוכמן לא היתה למעשה מערכת אינסטלציה כנדרש, עולה לכאורה כי היתה מצידם רשלנות בתכנון השיפוץ ובביצועו.

14.     האחריות לנזקי התובעת.

א.      כיון שמקור הנזקים והרטיבויות הוא כאמור, בעבודה הלקויה שבוצעה בעת הפרדת דירות בוכמן וקרלינסקי, וכיון שעבודות שיפוצים אלו בוצעו ע"י הנתבע 3 וע"י צד ג' ובטרם מכירת דירת צד ג' לנתבעים 1-2, הרי שהאחריות לנזקים שנבעו מהעבודה הלקויה מוטלת על הנתבע 3 וצד ג'.

ראשית, הם אחראים לפי עוולת הרשלנות, המופיעה בסעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח – 1968.

 יסודות עוולת הרשלנות הם:

 1.       קיום חובת זהירות של המזיק כלפי הניזוק. חובה זו מורכבת משתיים:

א.      חובת זהירות מושגית, הבוחנת האם בין מזיקים מסוגו של המזיק לבין ניזוקים מסוגו של הניזוק קיימת חובת זהירות, הנקבעת עפ"י מבחן הצפיות, הבוחן אם אדם סביר צריך היה לצפות להתרחשות הנזק.

ב.       חובת זהירות קונקרטית, הבוחנת האם בין המזיק הספציפי לבין הניזוק הספציפי, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, קיימת חובת זהירות קונקרטית ביחס לנזק שאירע. גם קיום חובה זו נבדק ע"י מבחן הצפיות.

2.       הפרתה של חובת הזהירות – התרשלות, דהיינו סטייה מסטנדרט הזהירות המוטל על בעל החובה האמורה. האחריות קמה רק כאשר המזיק לא נקט אמצעי זהירות סבירים למניעת התרחשות הנזק. על המזיק לנהוג כפי שאדם סביר היה נוהג בנסיבות העניין.

3.       הפרת החובה גרמה לנזק למי שהחובה הייתה כלפיו.

(לעניין יסודות העוולה ראה את ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש פ"ד לז (1) 113).

ב.       במקרה דנן, מתקיימים יסודות עוולת הרשלנות ביחס לנתבע 3 ולצד ג':

1.       קיימת חובת זהירות מושגית של שכן המשפץ את דירתו כלפי שכנים אחרים בבנין, כאשר השיפוצים שהוא עורך עלולים לפגוע ולגרום נזקים לדירות השכנים האחרים. על המשפץ דירתו לצפות כי עבודות שיערוך בדירתו שלא כראוי עלולות לגרום נזק לדירות אחרות. כמו כן, קיימת חובת זהירות קונקרטית, באשר הנתבע 3 וצד ג' היו צריכים לצפות, שאם עבודות השיפוצים יערכו שלא כראוי, ואם מערכת האינסטלציה תותקן שלא כיאות, עלולים להיווצר נזקי רטיבות לדירה שתחת דירתם. העובדה שבעת שנתגלו הנזקים נמכרה דירת בוכמן לנתבע 1, אינה פוגעת באחריותם כאמור של הנתבע 3 וצד ג' שערכו את השיפוצים כשהדירה עוד הייתה בבעלותם.

(לעניין חובת הזהירות בין שכנים ראה את פסק דינה של כב' השופטת דנון בתא 18030/89 אבינועם נ' דניה סיבוס בע"מ, פ"מ נב (4) 506, בעמ' 520 בבית משפט השלום בחיפה:

"חברת השופרסל הינה שכנתם של התובעים ובתור שכזו מוטלת עליה חובה מושגית וקונקרטית להשתמש בחנותה באופן שלא ייגרם נזק לחנות התובעים אשר מתחתיה").

2        קיימת גם התרשלות, משום שכפי שציינתי לעיל וכעולה מחווה"ד, עבודות השיפוץ בוצעו בצורה לא מקצועית ולא סבירה, ועקב כך נגרמו הנזקים לדירת התובעת. אילו בוצעו העבודות ברמה מקצועית סבירה, רבים הסיכויים שלא היה נגרם כל נזק לדירת התובעת.

3.       הנזק הצפוי כתוצאה מהתרשלות זו נגרם, כידוע, לדירת התובעת.

ג.       אחריותה של צד ג' נובעת גם ממקור נוסף, והוא סעיף 2.ד. להסכם מכר הדירה, שנערך בין צד ג' כמוכתרת לבין הנתבע 1 כקונה, הקובע:

"המוכר מצהיר כי אין כל פגם נסתר מעין הקונה בדירה".

הצהרה זו מסתברת כלא נכונה, משום שכאמור, קיימים פגמים במערכת האינסטלציה בדירה, שהם פגמים נסתרים, שהתגלו רק כאשר החלה הרטיבות להופיע בדירת התובעת. על כן, מבחינת הנתבע 1 מדובר גם בהפרת החוזה ע"י צד ג'.

ד.       כאמור, האחריות הראשונית לנזקי התובעת מוטלת על כתפי הנתבע 3 וצד ג', שביצעו את עבודות השיפוצים האמורות. עם זאת, גם הנתבע 1 אינו נקי מאחריות לנזקי התובעת. משהודיעה התובעת לנתבע 1 על הנזקים בדירתה, היה עליו לתקן את הליקויים שנבעו מדירתו, וזאת גם אם סבר שהוא זכאי לשיפוי מצד ג'.

כאמור בתיקון שביצעו נתבעים 1-2 לא היה די שכן הליקויים שבשיפוץ היו יסודיים יותר, והרטיבות בדירת התובעת לא נפסקה, ואף החמירה עם הזמן וחדרה גם לתוך מערכת החשמל. כפי שציינתי לעיל, פנייתה הראשונה של התובעת אל הנתבעים (שנעשתה בכתב) נעשתה ביום 15.6.97, ולטענה, כאמור, הם הפנו את אצבע מאשימה לעבר צד ג'. הקבלה שהגישו הנתבעים 1-2 בנוגע לתיקונים שתיקנו לטענתם בדירתם, היא מיום 25.10.98, זמן רב לאחר פניית התובעת אליהם, כשלפי הקבלה (שמתייחסת רק לתיקון של מתקן הסילוקית) (בסך 362.70 ש"ח) מדובר בתיקון שאינו יסודי ושלא נועד לפתור את הבעיה מיסודה. גם ממכתב התשובה מיום  2.12.98 (שצוטט לעיל), ששלחו הנתבעים כתגובה לפניית התובעת, עולה כי במקום לתקן את הליקויים, הפנו הנתבעים את מכתבה של התובעת לב"כ צד ג'.

כאמור טענו הנתבעים כי התובעת סירבה להצעותיהם לתיקון הנזקים, והתובעת טענה כי סירבה להצעותיהם כשנוכחה לדעת שאין כוונתם לטפל בבעיה באופן יסודי, אלא רק לפתור את עצמם מהאחריות לתיקון. המומחה מטעם בית המשפט כתב גם הוא על קשיים שהערימה בפניו התובעת בנושאים שונים. עם זאת, אני מקבלת את גרסתה של התובעת, כי כאשר נתגלו הנזקים לראשונה היא פנתה אל הנתבעים בתביעה כנה לתקן את הליקויים. לאור העובדה כי הנתבעים 1-2 הפנו את האחריות אל צד ג', ולא הראו נכונות לתקן בעצמם את הנזקים, כשכאמור תיקונים חלקיים שביצעו לא נועדו למציאת פתרון אמיתי לבעיה, ניתן להבין מדוע נוצר חוסר אמון של התובעת אליהם, ומדוע לאחר שעבר זמן רב והנזקים לא תוקנו, היא דרשה כי התיקון יערך ע"י בעל מקצוע מטעם בית המשפט. חוסר אמון זה נוצר אף מעצם המחלוקת בין הנתבעים 1-2 לבין צד ג' באשר לאחריות לתיקון הנזקים והליקויים.

לאור כל האמור לעיל, למרות שהאחריות הראשונית לתיקון הנזקים מוטלת כאמור על הנתבע 3 וצד ג', גם נתבע 1 כבעל הדירה, נושא באחריות כלפי התובעת, ויתר על כן הוא נושא באחריות לכך שהליקויים נמשכו זמן כה רב כפי שאירע.

ה.      הנתבע 3 וצד ג', כאמור, אחראים לנזק שאירע לתובעת מאחר והם אלו שערכו את השיפוצים, והמועד בו נודע להם על הנזק, רלוונטי רק לנושא הגדלת נזקה של התובעת ועגמת הנפש שנגרמה לה, ומאותו מועד נושאים גם הם באחריות לכך. כאמור אף הם לא הזדרזו לשאת בתוצאות השיפוץ הלקוי שביצעו, וזאת בטענות שונות.

14.     נזקי התובעת.

א.      כאמור, בחוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש הוא מציין כי הנזקים תוקנו, נותרו שאריות קלות ביותר של רטיבות, ונותר רק צורך בתיקוני צבע בדירתה של התובעת.

הנתבעים 1 ו- 3 ישלמו לתובעת בגין הסכומים ששילמה עבור התיקונים שנערכו תחת פיקוח המומחה: תשלום למומחה מטעם בית המשפט 2,600 ש"ח (מחצית שכר המומחה), ו- 5,265 ש"ח (מחצית שכר השרברב), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 5.1.99 ועד למועד התשלום בפועל ע"י נתבעים 1 ו- 3. (במחצית השניה של שכר המומחה והשרברב נשאו הנתבעים 1-2 (שאף שילמו לחשמלאי שמונה ע"י המומחה לתיקון הנברשות שנפגעו בדירת התובעת 476 ₪), ואילו הנתבע 3 וצד ג' לא נשאו בתשלום למומחה ולשרברב).

מסעיף 8.1.2 לתצהיר המשלים של התובעת עולה, כי נעשו תיקוני הצבע ע"י המומחה, אך התובעת דורשת תשלום ששילמה בנפרד לצבעי (כמפורט בהמשך).

ב.       כן ישלמו הנתבעים 1 ו- 3 לתובעת בגין שכר הטרחה ששילמה למומחה מטעמה בסך 2,200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 6.12.98 ועד למועד התשלום ע"י נתבעים 1 ו- 3. העובדה שהיו הבדלים בין חוו"ד המומחה מטעם התובעת למומחה מטעם ביהמ"ש, וכי המומחה מטעמה לא עמד על הנזק שנגרם מדירת קרלינסקי, אין בה כדי להביא למסקנה שהתובעת אינה זכאית להחזר שכרו. ללא חוות דעת זו לא יכלה התובעת לנהל את ההליכים המשפטיים שנבעו מכך שהנתבע 1, הנתבעים 3 וצד ג' לא היו מוכנים לתקן את הליקויים.

ג.       בסעיף 8.1.2 לתצהירה המשלים כותבת התובעת:

"שילמתי באופן פרטי לצבעי אשר תיקן את כתמי הרטיבות בדירתי בכדי שישלים את הצבע ע"מ שיתקבל צבע אחיד בכל החדר… עפ"י החלטת כב' ביהמ"ש צבע הצבעי את כתמי הרטיבות בלבד, כך נוצר מצב שבאותו חדר נוצרו שני גוונים שונים, מחד צבע ישן ומאידך צבע חדש. אין זה סביר כי סלון דירתי המשמש לאירוח אורחים ייראה כ"זברה"… בנסיבות אלו ביקשתי מהצבעי כי ישלים את צביעת כל החדר…".

התובעת צירפה קבלה מיום 11.7.99, לפיה שילמה לצבעי 1,800 ש"ח. אני מקבלת את טענתה כי בנסיבות, אין מקום לדרוש ממנה להסתפק בצביעת הכתמים שהותירו כתמי המים שהתייבשו והיה מקום לצביעת כוללת. לפיכך ישלמו הנתבעים 1 ו- 3 לתובעת בגין התשלום ששילמה לצבעי, 1,800 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 11.7.99 ועד למועד התשלום בפועל ע"י נתבעים 1 ו- 3.

ד.       התובעת ביצעה טיפול בשטיחים ובכורסאות בסלון, שסבלו מכתמי רטיבות וטחב. בגין טיפול זה הציגה בפני שתי קבלות מיום 15.7.99, ע"ס 1,894 ש"ח בסה"כ, והיא זכאית להחזר גם בגין סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין כאמור לעיל מיום 15.7.99.

ה.      התובעת שילמה 250 ש"ח (קבלה מיום 19.7.99) לחברת הדברות, בשל חרקים שחדרו לדירתה עקב הרטיבות והטחב, ואולם לא השתכנעתי שההדברה נדרשה דווקא בשל בעיית הרטיבות. לפיכך אני דוחה את התביעה להשבת סכום זה.

ו.       התובעת דרשה פיצוי בגין נזקים שנגרמו לפרטי ביגוד, והגישה חוו"ד של השמאי מר עמי לרמן. עפ"י החלטתי מיום 29.3.00 (עמ' 4 לפרוטוקול) לא התקבלה חווה"ד כראיה, ולפיכך אני דוחה את התביעה בגין פריט זה.

ז.       כמו כן בהתחשב במכלול הנסיבות, ישלמו הנתבעים 1 ו- 3 לתובעת פיצוי בגין עגמת נפש בסך 5,000 ₪.

15.     הנתבעת, שכל הקשר שלה לדירת בוכמן ולתובעת היא העובדה שהיא מתגוררת בדירת בוכמן בנדיבותו של הנתבע 1, בנה, אינה נושאת באחריות כלפי התובעת. את תלונות התובעת העבירה לנתבע 1, והוא אף העבירן לנתבע 3 וצד ג', ובזאת עשתה הנתבעת 2 את החובה המעטה שהיתה מוטלת עליה. התביעה נגדה – נדחית, ואולם בנסיבות לא מצאתי לנכון לפסוק לה הוצאות.

 16.     הנתבעים 1 ו- 3, יחד ולחוד ישלמו לתובעת את הסכומים כאמור בסעיף 14 לעיל. בנוסף ישלמו הנתבעים 1 ו- 3, יחד ולחוד, לתובעת הוצאות משפט, לרבות הוצאות אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלום האגרה ע"י התובעת ועד למועד התשלום ע"י הנתבעים 1 ו- 3, וכן שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ בתוספת מע"מ כדין ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

17.     הנתבע 1 הגיש הודעת צד ג' נגד מיכל רוזנהיים בלבד, וכאמור מצאתי כי הוא זכאי ממנה לשיפוי בגין חיוביו במסגרת ההליכים המשפטיים ועל-פי פסק הדין.

צד ג' תשלם לנתבע 1 את הסכום ששילם עד כה לסכום ששילם עד כה (7,865 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 5.1.99 עד למועד התשלום בפועל ע"י צד ג', עבור מומחה ושרברב, וכן 476 ₪ עבור חשמלאי, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום ע"י הנתבע 1 ועד לתשלום ע"י צד ג'),  וכן תשלם לנתבע 1 כל סכום שישלם עפ"י פסק דין זה (סעיפים 14 ו- 16 לעיל) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין עד ליום התשלום בפועל. בנוסף תשלם צד ג' לנתבע 1 הוצאות האגרה ששילם להודעת צד ג' בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום ע"י הנתבע 1 ועד למועד התשלום בפועל ע"י צד ג' וכן שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ בתוספת מע"מ כדין ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום ז' בשבט תשס"ב, 20 בינואר 2002 בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים.

זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי

מותר לפרסום 20/01/2002.

רונית פינצ'וק – אלט, שופטת