אלימור דורון ואח נגד אנגל חברה לקבלנות כללית בעמ

אלימור דורון ואח נגד אנגל חברה לקבלנות כללית בעמ

|

 

בתי המשפט

 

בית משפט השלום חיפה
תא  029686/00

בפני:
כב' השופט מנחם רניאל
תאריך:
18/02/2004

 

 

בעניין:
1. אלימור דורון

2. אהרון רחל

ע"י ב"כ עו"ד
רם סימיס ואח'
התובע/ת

 

– נ  ג  ד –

אנגל חברה לקבלנות כללית בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד
יוסף לבנה ואח'
הנתבע/ת

 

– נ  ג  ד –

1. בן ישי את אטיאס

2. בן ישי משה

3. אטיאס יחיאל

ע"י ב"כ עו"ד

צדדי ג'

 

פסק דין

1.          רקע, מוסכמות ופלוגתאות

גב' אהרון רחל ומר אלימור דורון (להלן: התובעים) חתמו ביום 16.6.96 עם אנג'ל חברה לקבלנות כללית בע"מ (להלן: הנתבעת) על חוזה לרכישת דירה אביב 113 בכרמיאל (להלן: הדירה). על פי הסכם המכר היתה הנתבעת אמורה להעביר את הדירה לחזקת התובעים עד ליום 31.12.97 אולם הדירה נמסרה לחזקת התובעים רק בפברואר 1999. עם קבלת הדירה הודיעו התובעים לנתבעת, באמצעות נציגה, כי בדירה קיימים ליקויים. נציג הנתבעת אמנם ביצע עבודות בדירה אך לטענת התובעים הליקויים נותרו. לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של המהנדס יעקב ברנס אשר מצא כי בדירה ליקויי בניה שעלות תיקונם 131,600 ₪. מלבד עלות התיקונים תבעו התובעים 70,336 ₪ בגין האיחור במסירת הדירה (שכר דירה, תשלום משכנתא, ריביות על אשראי ועגמת נפש), 20,000 ₪ בגין ירידת ערך הדירה, 10,000 ₪ בגין דיור חלופי, ו- 30,000 ₪ בגין עוגמת נפש, סבל, צער, אבדן ימי עבודה ואי נוחות, סה"כ 263,136 ₪. בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי האיחור במסירת הדירה נבע משינויים שביקשו התובעים לבצע והצורך בהשבת הדירה לקדמותה לאחר שהתחרטו. באשר לליקויים הכחישה הנתבעת את הליקויים המפורטים בחוות הדעת וטענה כי תיקנה את כל הליקויים שהופיעו בפרטיכל המסירה. עוד לטענתה, אחרו התובעים בביצוע התשלומים על פי הסכם הרכישה. הנתבעת שלחה הודעת צד ג' לבן ישי את אטיאס – חברה לבנין בע"מ שהיא החברה שביצעה את עבודות הבניה בבניין בו מצויה דירת התובעים (להלן: צד ג' מס' 1) וכן כנגד מר משה בן ישי ומר יחיאל אטיאס שהם בעלי המניות בצד ג' מס' 1. צדדי ג' הגישו כתב הגנה אולם לא התייצבו לדיונים. הנתבעת ומגישת ההודעה ביקשה פסק דין על פי תקנה 157 ב' לתקנות סדר הדין האזרחי ובהחלטתי מיום 4.4.02 קבעתי כי היא אכן זכאית לכך.

5129371המהנדס ברוקנר רן מונה כמומחה מוסכם לבדיקת ליקויי הבניה בדירה ועלות תיקונם. הצדדים הסכימו כי ההכרעה בתיק תינתן לפי טיעונים בכתב תוך ויתור על חקירת העדים מבלי להודות בנכונות האמור בתצהירים.נ

השאלות העיקריות העומדות במחלוקת בין הצדדים הן:

1.   האיחור במסירת הדירה.ב

2.   ליקויי הבניה בדירה.ו

3.   תיקון הליקויים על ידי הנתבעת.נ

4.   עגמת נפש.ב

2.         האיחור במסירת הדירה

לטענת התובעים, על הנתבעת לפצותם בגין איחור של 14 חודשים במסירת הדירה. בהסכם המכר לא נקבע פיצוי מוסכם בגין איחור במסירת הדירה והתובעים מבקשים לחייב את הנתבעת ב- 400$ בגין כל חודש איחור. הנתבעת טוענת כי האיחור במסירת הדירה נבע מכך שהוחל בביצוע שינויים בדירה אותם ביקשו התובעים ומכך שהיה צורך להחזיר את הדירה לקדמותה לאחר שהתובעים ביטלו את השינויים. כמו כן מבקשת הנתבעת לקבוע כי תאריך המסירה נדחה מאחר והתובעים איחרו בביצוע התשלומים והיות ומדובר בחיובים מותנים. לחילופין מבקשת הנתבעת להפחית מתקופת האיחור 90 יום שהם התקופה המותרת לאיחור על פי הסכם המכר.

2.1        האיחור בתשלום

לטענת הנתבעת, התובעים אחרו בביצוע התשלומים אשר היה עליהם להעביר לנתבעת על פי הסכם המכר. סעיף 16.3 להסכם קובע כי –

"מבלי לפגוע באמור לעיל, ובכל סעד אחר העומד לחברה כלפי הרוכש לפי הסכם זה הרי שמנין ימי איחור בביצוע תשלום/ים על חשבון מחיר יחידת הדיור יתווסף/ו (במצטבר) למועד המסירה לפי הסכם זה באופן שמועד המסירה ו/או מועד המסירה המוארך יידחו במספר ימי האיחור המצטברים. אין באמור כדי לפגוע בסעיף 5.1 סיפא."

כמו כן, סעיף 22.1 להסכם קובע –

"ביצוע התחייבויותיה של החברה לפי הסכם זה מותנה בכך שהרוכש יקיים תחילה את התחייבויותיו הוא על פי הסכם זה."

לפיכך, מבקשת הנתבעת לקבוע כי תאריך המסירה נדחה במספר הימים שאיחרו התובעים בביצוע התשלומים. הנתבעת הציגה 5 מכתבים שנשלחו לתובעים בתאריכים: 25.5.97, 18.8.97, 20.10.97, 17.12.97, 3.3.98. נוסחם של המכתבים אחיד ואני מביאו כלשונו –

"לכבוד

אלימור דורון

הרופא 46/4

חיפה

הנדון: פיגור בתשלום

מבדיקה שערכנו עולה כי חשבונך נמצא ביתרת חוב גדולה.ו

הנכם נדרשים להגיע למשרדי החברה על מנת להסדיר את חובכם.נ

במידה והפקדתם סכומים ישירות לחשבוננו, נא העבירו אלינו בהקדם את אישורי ההפקדה על מנת שנוכל לעדכן את מצב החשבון.ב

למותר לציין כי חובכם צובר הפרשי הצמדה ופיגורים בהתאם לחוזה המכר.ו

בכבוד רב,

אנגל ג'נרל דיבלופרס בע"מ

לוטה: מצב חשבון מפורט"

 

אולם, הנתבעת לא הציגה כל ראיה באשר למספר ימי האיחור בתשלום. כל שנאמר במכתב הוא כי קיים חוב ועל אף שלמכתבים צורף (כך ניתן להבין) מצב חשבון מפורט, זה לא צורף לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת. הנתבעת לא הציגה בפני מתי ביצעו התובעים כל תשלום והאם אחרו בביצוע התשלום כולו או שילמו חלק כלשהו מהתשלום. לא ניתן להוסיף מספר ימים כלשהוא למועד המסירה. אני דוחה, אם כך, את טענת הנתבעת שתאריך המסירה נדחה בשל האיחור בתשלום על ידי התובעים מאחר והטענה לא הוכחה כל צרכה.נ

2.2             השינויים שביקשו התובעים

עוד טוענת הנתבעת כי התובעים ביקשו לבצע שינויים בדירתם ולאחר שבוצעו חלק מהשינויים, התחרטו וביקשו להחזיר את הדירה לקדמותה. לטענת התובעים, אכן ביקשו לבצע תיקונים, אולם המהנדס הראשי של האתר מטעם הנתבעת הורה על הפסקת העבודות לאחר שהתברר כי השינויים יגרמו לחריגה מהמעטפת. הנתבעת טוענת כי התובעים ביטלו את השינויים לאחר שנודעה להם עלותם. תהא הסיבה לביטול השינויים אשר תהא, הצדדים הגיעו בסוף פברואר 98 להסדר שעיקריו:

"…ב

1. כל המגעים, השיחות והמהלכים אשר התקיימו בינינו בנוגע לאפשרות עריכת שינויים… בדירה אשר רכשנו …, בטלים ומבוטלים לכל דבר ועניין.ו

2. אנו נקבל מכם את הדירה על פי תנאי ההסכם (על נספחיו ותוכניותיו) אשר הוראותיו ימשיכו לחול ולחייב את הצדדים לכל דבר ועניין.נ

3. מובהר כי בכפוף לאמור לעיל, לא תהיה לנו כל תביעה ו/או טענה בנוגע לשינויים כנגדכם וכי לכם ו/או למי מטעמכם לא תהיה כל תביעה ו/או טענה ו/או דרישה כלפינו בנוגע לשינויים.ב

4. אנו לא נידרש לשאת בהוצאות כלשהן אשר נגרמו, במידה ונגרמו, עקב השינויים (הוצאות תכנון, בניה, החזרת המצב לקדמותו וכו')."

לאור הסכם זה איני מקבל את טענת הנתבעת כי השינויים הביאו לאיחור במסירת הדירה. על פי סעיף 2 להסדר תנאי הסכם המכר ימשיכו לחול על הצדדים. בהסכם המכר נקבע תאריך למסירה שגם הוא עדיין בתוקף על פי ההסדר, כל עוד הצדדים לא קבעו תאריך חלופי. מה גם שבסעיף 3 להסדר, הסכימה הנתבעת כי לא תהיה לה כל טענה כלפי התובעים בנוגע לשינויים. בנסיבות העניין, לא תתקבל טענתה של הנתבעת כי התאריך נדחה עקב השינויים אותם ביקשו התובעים.

2.3              תקופת האיחור המוסכמת

על פי הסכם המכר (ס' 5.1) התחייבה הנתבעת למסור לתובעים את החזקה בדירה לא יאוחר מיום 30.12.97, כאשר בפועל הדירה נמסרה לחזקתם רק ביום 17.2.99. התובעים מבקשים לפצותם בגין 14 חודשי איחור. הנתבעת טוענת כי על פי הסכם המכר יש להפחית מתקופת האיחור את 3 חודשי העיכוב המותרים וכן את התקופה שחלפה מהמועד בו הודע לתובעים כי הדירה מוכנה למסירה ועד לקבלתה בפועל על ידי התובעים. ס' 5.1 להסכם המכר קובע –

"…ו

איחור במסירת יחידת הדיור של עד 90 יום לאחר מועד המסירה, מכל סיבה שהיא, לא יהווה הפרה ולא יזכה את הרוכש בפיצוי או סעד כלשהו."

בת"א (י-ם) 873/93 רפאל דיין נ' ממן אשר קבעה הש' שידלובסקי אור, באשר לס' בחוזה מכר הקובע תקופת איחור "מוסכמת" בגינה לא יינתנו פיצויים, כך –

"חזקה על התנאי כי הינו תנאי מקפח מכיוון שהינו מסייג באופן בלתי סביר תרופה העומדת לתובעים מכוח החוזה. (ס. 6)4) לחוק החוזים האחידים). הנתבע לא הרים כראוי את הנטל שמטיל עליו חוק החוזים האחידים, להראות כי נשללת החזקה כי התנאי הינו מקפח. הטענה כי לא הובאה ראיה מהו שכר הדירה במשק עת נכרת החוזה אין בה כשלעצמה להספיק. ברור כשמש כי שכר הדירה הממוצע באותה תקופה (סוף שנת 1990) עמד על יותר מ-150$, ולראיה עדותם של חלק מהנתבעים על סכומי השכירות ששילמו בפועל בתקופה האמורה.

ס.3 לחוק החוזים האחידים מתיר לבית המשפט לבטל או לשנות תנאי שהינו תנאי מקפח בחוזה האחיד. מן הראוי לעשות הבחנה במקרים כדוגמת המקרה דנן בין שניים:

האחד, תשלום עבור עלות שכירת דירה חלופית, כאשר בפועל שכר התובע דירה חלופית עד שיסתיים העיכוב במסירת הנכס. על התובע נטל הראיה כי שכר דירה חלופית, וכן חובה עליו להראות מהי ההוצאה שהוציא בפועל בגין שכר הדירה בתקופה האמורה. על עלות השכירות להיות סבירה.

השני, תובע אשר בפועל לא הוציא ממון על שכירת דירה עד שיסתיים העיכוב בבניה, משום שגר לדוגמה אצל הוריו או בדירה אחרת הנמצאת בבעלותו. תובע זה יהיה זכאי ללא חובת הוכחת נזק, בפיצויים אותם קובע ההסכם בגין האיחור במסירה לכשעצמו.

המועד ממנו חייבים הנתבעים בתשלום על האיחור במסירה הינו המועד המקורי בו היה על הנכס להימסר לתובעים ולא החל מתום שלושת "חודשי החסד" שהוענקו לחברה כאיחור סביר לסיום הבניה. (ע"א 804 ,758/87 מרדכי קאופמן נ' גזית וערעור שכנגד פ"ד מד(2) 65 ,60; ע"א (ת"א) 584 ,583/84 גורי ואייזיקוביץ נ' חברת רובינשטיין פ"מ תשמ"ו (366 ,359 (3; א. ורדי דיני מכר דירות ליקויי בנייה והבטחת זכויות רוכשים (חושן למשפט תשנ"ז-132-136 (1997)). "

לפיכך, איני מקבל את טענת הנתבעת כי עליה לפצות את התובעים רק בגין התקופה מתום תקופת האיחור המוסכם ועד לקבלת החזקה בדירה. עליה לפצותו בגין כל חודשי האיחור. באשר לטענה כי יש לפצות את התובעים רק עד המועד בו הודע לתובעים כי דירתם מוכנה, אני דוחה גם אותה וקובע כי יש לפצות עד המועש שבו אמורה היתה להיות המסירה. סעיף 5.3 להסכם המכר קובע –

"5.3      10 ימים לפחות לפני מסירת יחידת הדיור לרוכש, תשלח החברה לרוכש הודעה על תאריך מסירת יחידת הדיור (להלן: "תאריך המסירה")."

 המכתב שנשלח לתובעים נושא תאריך 26.1.98, אולם אין ספק כי הכוונה היא ל- 26.1.99. מאחר ולתובעים צריכה להינתן הודעה 10 ימים לפחות לפני מועד המסירה, הרי שמועד המסירה נדחה ליום 4.2.99, כלומר, יש לפצותם בגין איחור במסירה של 13 חודשים. בהסכם המכר לא נקבע פיצוי מוסכם בגין האיחור במסירת הדירה ולכן על התובעים להוכיח את נזקם. התובעים הציגו חוזה לשכירות דירה לפיו שילמו 400 דולר לחודש ועל הנתבעת לפצותם בגין כך. סך הפיצוי – 400 דולר X 13 חודשי איחור במסירת הדירה = 5,200 דולר.נ

 

3.        ליקויי הבניה בדירה

המהנדס ברוקנר מצא בחוות דעתו כי בדירת התובעים ליקויי בניה שונים שעלות תיקונם נעה בין 23,235 ל- 25,235, כאשר ההבדל טמון בעלות ביצוע עבודות איטום.

 

3.1             בעית הרטיבות

המומחה המוסכם מצא כתמי רטיבות במספר חדרים בדירה. בחוות דעתו ציין כי לא ניתן לנקוב בעלות מוחלטת מאחר ומקור הרטיבות לא ידוע ויש לעבוד בשיטה של "ניסוי וטעיה". לפיכך, עלות הביצוע היא בין 1,000 ל- 3,000 ₪. התובעים טוענים כי יש לקבוע את הפיצוי הגבוה יותר ואילו הנתבעת טוענת כי לא הוכח שמקור הליקויים בבניה ויכול להיות שמקורם במרפסת השכנים. בחוות דעתו כתב המומחה המוסכם כי "עושה רושם שהרטיבות חודרת ממרפסת השכנים שמעל." אין אני למד מכך כי השכנים הם שאחראים לליקויי הרטיבות של התובעים, אלא שהנתבעת, שהייתה אחראית לכך, נכשלה בביצוע האיטום במרפסת השכנים ולכן חודרת רטיבות לדירת התובעים. באשר לשאלת עלות התיקון, אני קובע כי על הנתבעת לפצות את התובעים בסך 2,000 ₪ בגין ליקויי הרטיבות.ב

3.2              תיקוני ריצוף

המומחה המוסכם מצא כי אריחי הטרצו במרפסת החיצונית ניזוקו כתוצאה מבליה של חשיפה לתנאי חוץ. בת"י 1629 מופיעה ה"ש (1) ובה נכתב כך –

"(1) מערכות רצפה ששכבתן העליונה עשויה אריחי רצפה מטראצו אינן מומלצות לאזורים רטובים. באזורים כאלה עשויים להופיע כתמים וסדקים על פני הרצפה, גם אם היא עומדת בדירשות תקן זה."

בתשובה לשאלת הבהרה השיב המומחה המוסכם כי –

"לפי מיטב שיפוטי המקצועי אין לדייר חלק בשינוי הגוון הנובע כאמור מבליה עקב חשיפה לתנאי חוץ."

 

אף אם אין לתובעים כל חלק בשינוי גוון אריחי הטרצו, אין המשמעות כי על הנתבעת לשאת באחריות לכך. התקן הנ"ל אינו מחייב אלא ממליץ, מה גם שהערת השוליים המופיעה בתקן הוספה רק ב- 1998 ולא הופיעה בתקן שיצא ב- 1994. לכן, היא לא היתה בתוקף בעת הבניה. איני מקבל את חוות דעתו של המומחה המוסכם לעניין אריחי הטרצו.

4.         תיקון הליקויים על ידי הנתבעת

בסיכומיה עומדת הנתבעת על זכותה לתיקון הליקויים. לטענת הנתבעת עד למועד הגשת כתב התביעה לא העבירו התובעים את חוות דעת המומחה מטעמם וכי כל הליקויים שפורטו בפרוטוקול המסירה ובפרוטוקול שנת הבדק תוקנו לשביעות רצון התובעים. בסע' 4ב לחוק המכר (דירות), תשל"ג- 1973 הוטלה חובה על הקונה ליתן למוכר הזדמנות נאותה לתיקון כל אי התאמה הניתנת לתיקון. בע"א 472/95 זלוצין נ' דיור לעולה, פ"ד נ(2) 858, נקבע:

" אמנם, במקרה  מתאים, יש לתת למוכר אפשרות לתקן את הניתן לתיקון, הן על  פי  המדיניות  המשפטית  הרצויה, ובוודאי כאשר הדבר מתחייב מכוח הדין. אך  במה  דברים אמורים, כאשר המוכר מודה בליקויים וכאשר נכונותו לתקן היא  רצינית."

אולם אף בפס"ד זה קובע השופט כי:

"השאלה אם יש לאפשר למוכר לתקן או לחייבו בפיצויי תיקון, תלויה בעובדות של כל ענין…אמנם, במקרה  מתאים, יש לתת למוכר אפשרות לתקן את הניתן לתיקון.. אך  במה  דברים אמורים, כאשר המוכר מודה בליקויים וכאשר נכונותו לתקן היא  רצינית. במקרה שלפנינו, העידו כמה מן הדיירים בדבר הליקויים בדירותיהם (בעיקר  ליקויי  ריצוף חמורים, רטיבות והיעדר איוורור), ועל נסיונות כושלים של עובדי הקבלן ושלוחיו לתקן את הליקויים…בנסיבות אלה,  נראה  לי  שזכותו של המוכר לערוך תיקונים בעצמו – מוצתה, ללא  הצלחה, ואין לכפות על הקונה תיקונים חוזרים של אותו מוכר, שאבד את אמונו ואת חזקתו באותו ענין. זאת ועוד,  הזכות  לתקן  נתונה למוכר המודה בליקוי ומוכן לתקנו. ספק רב  בעיניי  אם  זכות  זו עומדת למוכר המכחיש את עצם הליקויים, או המזלזל בהם מראש.ו

דיור לעולה  צרפה  לכתב  הגנתה  חוות  דעת  של מומחה מטעמה בדבר הליקויים בדירות  הדיירים… יצויין שבבתי  המשפט  בארץ רווחת פסיקת פיצויים על ליקויי בניה, ובית משפט זה אישר פסיקה זו לא אחת (ראה למשל, ע"א 4445/90 הנ"ל). לאור האמור  נראה  לי  שהמיצוי הכושל של נסיונות תיקונים על ידי דיור לעולה  מחד  וכשלון  הנסיון  המעשי  מאידך, בצירוף עמדתה של דיור לעולה בהגנתה,  מחייבים  את  קבלת  ערעור הדיירים, במובן זה שהם זכאים לפיצוי כספי  על  הליקויים בדירותיהם."

לאור האמור יש לבחון את התנהגות הנתבעת לעניין הכחשת הליקויים והנכונות לתקנם, לפני קביעת פיצויים או מתן אפשרות לתקן את הליקויים שנתגלו בחוו"ד המומחה. בכתב הגנתה הכחישה הנתבעת את הליקויים מכל וכל. כמו כן, עולה כי התובעים העבירו לנתבעת את רשימת ליקויי הבניה שמצא המומחה מטעמם והנתבעת בחרה שלא להגיב על כך או על המכתב שנשלח שוב חודש מאוחר יותר. אין סיבה להניח לאור התנהגותה הקודמת של הנתבעת כי את הליקויים שנתגלו בחוות דעת המומחה תזדרז לתקן תיקון נאות. לפיכך, אני קובע כי הנתבעת מיצתה את זכותה לביצוע התיקונים ואינה זכאית לכך בנסיבות הקיימות. מאחר וקבעתי כי הנתבעת מיצתה את זכותה לביצוע התיקונים, על פי תשובת המומחה לשאלת הבהרה, אני קובע כי יש להוסיף 30% למחירי המומחה המוסכם בגין עלות לקבלן בתנאי עבודה עצמית וכן אני קובע כי על הנתבעת לשאת גם בעלויות המע"מ.נ

5.    עגמת נפש

בתביעתם עותרים התובעים לתשלום סך של 25,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם בשל האיחור במסירת הדירה. כמו כן הם מבקשים להתחשב בעובדה שתיקון הליקויים ימשך כשבועיים. הנתבעת טוענת כי יש להעמיד את הפיצוי על סכום צנוע וסמלי מאחר והליקויים אינם ליקויים חמורים וכי יש להתנות את תשלום הפיצויים בגין עגמת נפש בהצגת אסמכתאות על ביצוע התיקונים בדירה.  בספרו "דיני מכר דירות" (הוצאת חושן משפט תל-אביב, תשנ"ז- 1997), כותב עו"ד ורדי כדלקמן:

"הבסיס למתן פיצוי בגין עגמת נפש, סבל, אי נוחות ופגיעה ברגשות מקורו בסע' 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א- 1970, הקובע:

גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה ובשיעור שיראה לו בנסיבות העניין.

 

בהתייחסו לנזק הלא ממוני קבע בית המשפט העליון בע"א 348/79 – חנה גולדמן נ' יצחק מיכאלי ו- 2 אח' . פ"ד לה(4), 31

"הן בתביעות נזיקין והן בתביעות חוזיות, אופיו הלא ממוני של הנזק מקשה על מתן הערכה ממונית בדבר סכומי הכסף, שיהיה בהם כדי לפצות את הנפגע. לעניין זה נקבעה הוראה מיוחדת בסעיף 13 לחוק התרופות, לפיה "רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין"… שיקול הדעת, שניתן לבית המשפט, צריך להיות מופעל במסגרת השיקולים, הקבועים בחוק התרופות. על-כן, אין בית המשפט רשאי לפסוק פיצוי בגין נזק לא ממוני, שאינו מקיים את מבחני הסיבתיות והצפיות, הקבועים בסעיף 10 לחוק התרופות… אכן, אין זה סביר כלל, כי פיצויים בגין כאב וסבל בתחום הנזיקין חייבים לעמוד במסגרת מבחנים אלה, ואילו פיצוי במסגרת דיני החוזים יהיה פטור מהם. זאת ועוד, בפסיקת הפיצויים על בית המשפט לשוות לנגד עיניו את העיקרון, כי מטרת הפיצוי היא החזרת המצב לקדמותו, ואין מטרתו הענשת המפר. בהפעלת שיקול הדעת השיפוטי במסגרת סעיף 13 לחוק התרופות, על בית המשפט לשאוף לפיצוי הנפגע, ולא להענשת המפר. סעיף 13 לחוק התרופות לא נועד להוות מנוף לפסיקת פיצויים עונשיים בדיני החוזים. מכאן, שזדונו של המפר עשוי להיות רלוואנטי, רק במידה שהוא משפיע על חומרת הפגיעה של הנפגע".ו

השאלה המרכזית בהקשר זה היא מהו קנה המידה לקביעת הפיצוי בגין עגמת הנפש, אולם אין אחידות בפסקי הדין בשאלה זו. בבוא בית המשפט לפסוק בסוגיית עוגמת הנפש עליו להתייחס לשיקולים שונים, וביניהם: סוג הליקוי, עוגמת הנפש הכרוכה בתיקון הליקוי, התייחסות הקבלן וניסיונותיו לתיקון הליקוי וגובהו הכללי של הפיצוי"

 

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת הראיות, אני קובע כי על הנתבעת לשלם לתובעים סך של 2,000 ₪ כפיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים, כאשר כבר פוצו על האיחור במסירת הדירה.

 

6.     סיכום

מהות הליקוי
חוות דעת ברוקנר
הכרעה

שלד ובניה
2,800
2,800

איטום ורטיבות
1,000-3,000
2,000

נגרות
2,500
2,500

מסגרות
2,250
2,250

אינסטלציה סניטרית וניקוז
2,400
2,400

קרמיקה
2,860
2,860

חשמל ותקשורת
100
100

עבודות טיח וצבע
2,500
2,500

עבודות ריצוף
5,025
2,325

אלומיניום
800
800

עבודות שיש ואבן
700
700

עבודות פיתוח
200
200

פיקוח הנדסי
3,000
3,000

סה"כ
23,235-25,235
21,535

עם תוספת 30%

27,995

מע"מ 18%
4,182-4,542
5,039

סה"כ
27,417-29,777
33,034

 

על פי כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעת, לשלם לתובעים –

1.         5,200 דולר ארה"ב כערכם ביום 4.2.99 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 4.2.99 ועד לתשלום המלא בפועל, ועוד

2.          33,034 ₪ בגין ליקויי הבניה בדירתם בצירוף הפרשי הצמדה למדד התשומות לבניה מחודש אוקטובר 2002 ועד לתשלום המלא בפועל, ועוד

3.        2,000 ₪ בגין עגמת נפש בצירוף הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

4.         בהתחשב בתוצאה אל מול התביעה, מחצית אגרת התביעה ועוד חלקם של התובעים בתשלום למומחה המוסכם ועוד שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ בתוספת מע"מ.

 

בהתאם לתקנה 157 ב' לתקנות סדר הדין האזרחי אני מקבל את הודעת צד ג' ששלחה הנתבעת לצדדי ג' וקובע כי עליהם לפצות את התובעת בסכומים שתשלם לתובעים ועוד אגרת ההודעה לצד ג' ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ בתוספת מע"מ.

 

המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים

 

ניתן היום כ"ו בשבט, תשס"ד (18 בפברואר 2004) בהעדר הצדדים.

 

מנחם רניאל, שופט