טביבי נגד די וורלי סיאני הנדסה 1990 בעמ

טביבי נגד די וורלי סיאני הנדסה 1990 בעמ

|

 

בתי המשפט

 

בבית משפט השלום בירושלים
תא  010188/00

 

בפני:
כב' השופט יצחק מילנוב
תאריך:
02/08/2005

 

בעניין:
1 . טביבי יוחנן

2 . טביבי עדנה
התובעים

 

נגד

די וורולי סיאני הנדסה (1990) בע"מ

הנתבעת

בשם התובעים: עוה"ד א' יעקב

בשם הנתבעת : עוה"ד ב' ארד ו-ש' אביטל-אטיאס

 

פ ס ק – ד י ן

 1.         כתבי הטענות

ביום 12/01/93 נחתם הסכם מכר בין התובעים לבין הנתבעת, לפיו רכשו התובעים מהנתבעת דירה בת 5 חדרים ברחוב כרמל 25, במבשרת ציון (להלן ההסכם, או הדירה- לפי הענין).

ביום 26/6/94 נמסרה החזקה בדירה לתובעים ונערך פרוטוקול מסירה.

התובעים טוענים, כי בדירה נתגלו ליקויים רבים, כמפורט בחוות דעת המומחה מטעמם, המהנדס יגאל ברגמן, מיום 16/12/94, אשר עלות תיקונם מסתכמת בסך של 59,140 ₪ (נספח ב' לכתב התביעה).

במהלך השנים 1994-1999 נעשו על ידי הנתבעת, לטענת התובעים, מספר רב של נסיונות לתקן את הליקויים, ובייחוד את ליקויי הרטיבות אך ללא הצלחה. משכך, איבדה הנתבעת, את זכותה לתקן הליקויים,  ויש לחייבה, אפוא,  בפיצוי כספי בסך עלות תיקון הליקויים ע"י התובעים.

עוד מבקשים התובעים פיצוי בגין 48,000 ₪ בגין האיחור במסירת החזקה בדירה, פיצוי בסך של 20,000 ₪ בגין עגמת נפש, פיצוי בסך של  3,000 ₪  בגין הפסד ימי עבודה במהלך ביצוע התיקונים,  ותשלום הוצאות המומחה מטעמם (סעיף ט' לכתב התביעה).

הנתבעת טוענת, כי  "התובעים לא עמדו בחובתם עפ"י דין למסור לנתבעת הודעות על קיומם של כל הליקויים בדירתם  תוך זמן סביר. מכל מקום, הנתבעת … תיקנה את כל הליקויים עליהם נמסר לה ע"י התובעים … וכי הליקויים הקיימים בדירה, אם אכן קיימים כאלה הם תוצאה של אחזקה לקויה ו/או שימוש בלתי סביר ושינויים שנעשו ע"י התובעים" (ס' 5ה'-ט' לכתב ההגנה).

2.         מינוי מומחה מוסכם , מוסכמות ופלוגתאות

ביום 22/01/01 הסכימו הצדדים על מינויו של המהנדס סלביו ארבל הופמן כמומחה מוסכם, בהתאם להוראת סעיף 4.07 להסכם, הקובע- "היו הצדדים חלוקים בשאלה באם קיימת התאמה אם לאו, או בשאלה מה צריך לעשות כדי לתקן את אי ההתאמה, יכריע בדבר מהנדס מוסכם והכרעתו תהא סופית ותחייב את הצדדים" (נספח א' לכתב התביעה).נ

ביום  07/08/02 נתן המומחה חוות דעתו, בה  הוערכה עלות תיקון הליקויים (לתובעים) בסך של 32,810 ₪ (לא כולל מע"מ).ב

ביום 13/03/03 הגיעו בעלי הדין להסכמה, לפיה "בדירת התובעים קיימים ליקויי הבניה כמפורט בחוות הדעת של המומחה המוסכם סילביו ארבל הופמן ובתשובות ההבהרה" (ע' 9 ש' 7-8).ו

כן נקבעו באותו מעמד, הפלוגתאות בין בעלי הדין, כדלקמן:

1.      האם התובעים נתנו לנתבעת הודעות על גילוי הליקויים, איזה ליקויים ומתי? ומהי הנפקות לאי מתן הודעות?

2.      האם התובעים נתנו לנתבעת הזדמנות נאותה לתיקון הליקויים? ומהי הנפקות לאי מתן הזדמנות נאותה לתיקון הליקויים?

3.      מהם הנזקים/ההפסדים הממוניים והלא-ממוניים שנגרמו לתובעים והאם חייבת הנתבעת בפיצוי התובעים בגינם ובכמה?

4.      מי חייב לשאת בהוצאות ובשכ"ט עו"ד ובכמה? (ע' 9 ש' 9-16).

3.         דיון

3.1       האם ניתנו לנתבעת הודעות על קיומם של הליקויים בדירה (פלוגתא 1) ?

הנתבעת טוענת, כי "ביום המסירה נערך פרוטוקול… רוב ההערות המפורטות בפרוטוקול הנ"ל תוקנו בימים שלאחר מסירת הדירה… וביום ה- 07/07/94 אישרו התובעים בחתימתם כי  נותרו רק 4 עבודות לבצע …גם ההערות שפורטו.. תוקנו… . שנת הבדק עברה חלפה  מבלי שהתובעים הודיעו על ליקויים כלשהם בדירתם. רק ביום 16/10/96,  למעלה משנתיים לאחר מכן, פנו התובעים לחברה בכתב בבקשה לבצע תיקונים שנתיים …." (ס' 9-12 לתצהירו).

ואולם,  מעיון בתכתובת  הענפה, שהתנהלה בין התובעים לבין הנתבעת במהלך השנים 1994-1999 , עולה תמונה שונה לחלוטין:

למעשה, עוד בטרם נמסרה החזקה בדירה לתובעים, התריעו התובעים בפני הנתבעת על קיומם של ליקויים בדירה. כך כתב התובע 1 במכתבו לנתבעת מיום 21/02/94 : "  ברצוני למחות בתוקף שצינור הביוב … השאירו אותו גלוי ובולט באמבטיה…. כל העבודה בדירה נעשתה ברשלנות ובאי אכפתיות ובניגוד לכל סטנדרט הבניה… איכות העבודה בדירתי היא מתחת לכל ביקורת… כל הבקשות והדרישות שלי לשיפורים ולתיקוני ליקויים לא נענים… אבקשכם לבצע התיקונים מיידית ולא אצטרך לפנות לעו"ד…כי הגיעו מים עד נפש" (נספח י"ב לתצהיר התובע).

ובמכתב נוסף מיום 13/06/94 כתב התובע 1: "איננו רואים בזאת את הדירה כדירה מוגמרת שמאפשרת להתגורר בה, ועדיין לא סיימו לבצע העבודות המנויות להלן: 21 סעיפי ליקוי (נספח י"ד לתצהיר התובע 1).נ

ביום 26/06/94 נמסרה החזקה בדירה ונערך פרוטוקול מסירה, בו פרטו התובעים 17 סעיפי ליקויים המצויים בדירה, והטעונים תיקון ע"י הנתבעת.  התובעים אף הוסיפו הערה בכתב ידם:  "ברצוננו להביא חברת בדק בית" (נספח ט"ו לתצהיר התובע 1).

בעקבות פרוטוקול המסירה נערכו בדירה מספר תיקונים, וכעבור שבועיים כתב התובע 1 לנתבעת "מאשר קבלת הדירה למעט העבודות שיש לבצע בתיאום עימנו: 1) להשלים סרגל בגג עץ  2) תיקוני צבע  3) תיקוני נגרות דלתות+ אלומיניום  4)  תיקון אבנים מעל דלת כניסה"  (נספח ז' לתצהיר מטעם הנתבעת ).

ואולם כבר ביום  16/12/94 , היינו- כחמישה חודשים  מיום מסירת החזקה,  פנו התובעים לקבלת חוות דעת של מומחה מטעמם (המהנדס יגאל ברגמן),  וזו נמסרה, לטענתם , לנתבעת.

הנתבעת מאידך  טוענת, כי חוות הדעת נמסרה  לה ע"י התובעים רק עם הגשת התביעה בשנת 2000, היינו- כשש שנים וחצי מיום מסירת החזקה בדירה.

מבין שתי הגרסאות הסותרות, מעדיף אני את גרסת התובעים, על פני גרסת הנתבעת.

התובע העיד:

ת: מסרתי [את חוות הדעת-י.מ] אישית ליוחנן גוב ארי "

ת: אני נתתי ב-4 העתקים, היו אצלי בבית ,3 4 מנהלי עבודה ולכולם נתתי"

(ע' 30 ש' 1, 9).

ודבריו נתמכו בעדותה של התובעת 2:

"ת: בעלי מסר לו [ליוחנן גוב ארי -י.מ] במשרד…אני חיכיתי ברכב" (ע' 34 ש' 7,12).ב

נוסף על כך, אין כל היגיון בגרסת הנתבעת, לפיה בידי התובעים היתה חוות דעת מוכנה כבר בדצמבר 1994, אך הם בחרו להצפינה עד לשנת 2000, למרות שבמהלך השנים הלינו שוב ושוב בפני הנתבעת, על קיומם של הליקויים, המפורטים בחוות הדעת.

מסקנתי היא, אפוא, כי יש להעדיף גרסת התובעים, לפיה חוות הדעת מטעמם נמסרה לידי הנתבעת בשנת 1994, על גרסת הנתבעת לפיה חוות הדעת הוגשה לנתבעת רק בצרוף לכתב התביעה.

בכך מילאו התובעים חובתם ליתן למוכר הודעה על הליקויים, תוך הזמן שנקבע בחוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 (להלן: חוק המכר דירות) –  אפילו אם המדובר בליקויים גלויים  שניתן היה לגלותם בעת העמדת הדירה לרשות התובעים- שכן, על ליקויים כאלו  יש להודיע תוך שנה מעת העמדת הדירה לרשות הקונה, ולאו דווקא במעמד עריכת פרוטוקול המסירה  עצמו.  אכן, לא בכדי קבע המחוקק (בסעיף 4א(1) לחוק המכר (דירות), התשל"ג-1973) פרק זמן של שנה למתן הודעות על אי התאמות גלויות, שהרי "נדרש זמן להתגלות והתהוות פגמים מסוימים כמו רטיבות, סדקים וכיוצ"ב…" (א' זמיר, פירוש לחוקי החוזים מיסודו של ג' טדסקי ,  חוק המכר(דירות), התשל"ג-1973 ( תשס"ב-2002), 550).

התקדמות נוספת על ציר הזמן מלמדת, כי בסוף שנת 1995 ובשנת 1996, נתנו התובעים  לנתבעת הודעות נוספות, בדבר ליקויים שטרם תוקנו, או שבוצעו שלא כראוי. כך עולה ממכתב התובעים מיום  28/4/96 , בו נאמר:  "לפני מס' חודשים היינו בפגישה עם מר דוד הסמנכ"ל ונתנו לו רשימת תיקונים שטרם בוצעו…. תיקוני הרטיבות והתיקונים המפורטים בפרוטוקול המסירה טרם בוצעו….. (נספח ט"ז לתצהיר התובע) (ההדגשות , כאן ובהמשך פסק הדין,לא במקור-י.מ), וכן ממכתב נוסף מיום  16/10/96, בו כתבו התובעים:

"לאחר פניותינו הטלפוניות הרבות ואי ההיענות מצדכם…תיקונים שנתיים ותיקוני רטיבות שטרם טופלו…. את רשימת התיקונים מסרנו לדוד הסמנכ"ל לפני מס' חודשים…" (נספח י"ז לתצהיר התובע).

הנתבעת טוענת, כי מכתבים אלו אינם בגדר "הודעות" על ליקויים, שכן לגרסתה, "רשימת התיקונים" הנזכרת במכתבים הנ"ל- לא צורפה למכתבים, ואילו "העובד דוד כלל לא עבד בתקופה זו בחברה" (ס' 12 לתצהיר הנתבעת).

גם טענות סתמיות ותמוהות אלו, אין בידי לקבל.

הנתבעת עצמה  צירפה מסמך, המאשר כי "העובד דוד" הפסיק עבודתו ביוני 1996, מה שמתיישב עם לשון המכתבים הנ"ל , לפיה  הרשימה נמסרה לדוד הסמנכ"ל  בתחילת שנת 1996. כמו כן, אין כל הגיון בשיגור המכתבים הללו לנתבעת, ללא צירוף רשימת הליקויים המאוזכרת בהם, שהרי- מה תועלת תצמח לתובעים מהתרעה על ליקויים ופגמים ודרישה לתקנם, בלי שיטרחו לפרט מהם הליקויים הקיימים בדירה ?

ואף אם נניח, כי הנתבעת לא קיבלה, אכן,  את רשימת הליקויים לידה (ולו מתוך טעות/תקלה במשלוח מצד התובעים), נשאלת השאלה: מדוע לא העירה את שימת לב התובעים לכך, ולא ביקשה מהם  להעביר  את רשימת הליקויים לידיה? משלא טרחה הנתבעת להגיב למכתבי התובעים ולברר טענותיהם לאשורן, הרי שהקולר לאי-תיקון הליקויים הנטענים, תלוי  על צווארה שלה בלבד.

ודוק: בשני המכתבים הללו מוזכרות גם פניות טלפוניות של התובעים לנתבעת, ואלו לא הוכחשו ע"י הנתבעת.  התובע 1 אף  העיד בענין זה:

"'קיבלתי את הדירה ביולי 94', שנה וחצי עד שנתיים אנשי  החברה היו בשטח, כל הזמן . הייתי הולך פעם, פעמיים, היו מטפלים לי. הייתי אומר שיש לי 10 בעיות, היו מטפלים ב-2 ליקויים…" (ע' 26 ש' 21-23).ו

נותן אני, כאמור, אמון מלא בדברי התובע, לאחר שראיתי ושמעתי אותו, והתרשמתי כי דבריו עומדים במבחן המהימנות.נ

חודשיים נוספים חלפו, ומכתב נוסף שוגר לנתבעת ע"י התובעים , בו  קבלו האחרונים על כך ש"טרם הושלמה עבודת השיפוצים. הקבלן המשפץ איציק אמנם עשה חלק … הרטיבות חזרה … הצבע התקלף במרפסת…שקע לטלפון… ידיות לארון חשמל… תיקונים בבייסמנט…" (נספח י"ח לתצהיר התובע 1).

על כך באה תגובת הנתבעת:

"לגבי … הטענות במכתבכם על אי השלמת התיקונים הריני להודיעכם שהקבלן איציק יגיע אליכם להשלמת תיקון הצביעה וכן הרטיבות …"

(נספח י"ט לתצהיר התובע 1).

ואולם, גם בשלב זה לא תמה הפרשה, וה"סחבת" מצד הנתבעת נמשכה !

במכתב נוסף מיום 27/08/97 כתבו התובעים לנתבעת  "למרות הבטחותיכם ולמרות פניותי הטלפוניות למנהל העבודה איציק טרם נקבע מועד לסיום התיקונים… למרות פניותינו הרבות לאיציק… רטיבויות חוזרות ונשנות.." (נספח כ' לתצהיר התובע 1).

בסופו של דבר, נראה כי במהלך חודש ספטמבר 1997  בוצעו  תיקונים חוזרים בדירה, ע"י קבלן "בשם איציק". התובע אישר בחתימתו, כי התיקונים בוצעו לשביעות רצונו, אך גם הוסיף בכתב ידו,  כי "כל תיקוני הרטיבות נעשו כמו פעם קודמת, ולפי דעתי טיפול רציני יותר צריך.  סדקים שוב חוזרים על עצמם, טיפול לא מספיק.  חסר שתי ידיות לארון חשמל ולטלפון " (נספח ב' לכתב ההגנה).

בנוגע לליקויים אלו, נראה כי לא נעשה דבר מצד הנתבעת עד לחורף 1999,  עת פנו התובעים שוב  לנתבעת, במכתב מיום 03/03/96, כדלקמן:

"למרות שבצעתם בביתנו תיקונים לפני כשנה וחצי… יש עדיין בעיות חמורות שחזרו על עצמן עקב טיפול לא רציני… רטיבות, סדקים, קילופי צבע, שקיעת הריצוף בגינה ועוד דברים.." (נספח כ"א לתצהיר התובע 1).ב

על כל פנים, ב-15/06/99 בוצעו בדירה  תיקונים נוספים ע"י קבלן שיפוצים חיצוני בשם עובד נחום, אשר נשלח מטעם הנתבעת, בעלות כוללת של 6,200 ₪. התיקונים כללו: תיקוני קופינג, רטיבות, עבודות איטום,   תיקוני סדקים, צבע, והחלפת מרצפות שקועות, והתובע 1 אישר בחתימתו, כי התיקונים הללו בוצעו לשביעות רצונו (נספח כ"ב לתצהיר התובע).

ואולם, חמישה חודשים לאחר מכן, שוב פנו התובעים לנתבעת בכתב  והודיעו: "למרות כל התיקונים… שוב יש בעיות של סדקים  ושל משקעים בריצוף. יש מקומות שהיו בהם בעיות רטיבות ולא בוצעו כלל ויש מקומות שטופלו בצורה לא יסודית ולכן כביכול טיפולכם לא הועיל…" (נספח ו' לכתב התביעה).ו

בתצהיר עדות ראשית מטעמם, הודו התובעים " אנחנו אמנם אישרנו שהתיקונים לפי הפרוט ברשימה בוצעו לשביעות רצוננו אבל בחלוף הזמן התברר שלא כל הבעיות נפתרו" (ס' 38 לתצהיר התובע).

עד כאן ההתכתבות בין הצדדים.

התכתבות ענפה זו, המשתרעת על פני כשש שנים, פורשת השתלשלות כרונולוגית מהימנה ומדויקת,  המעידה, ללא כל ספק,  על מספרן הרב של ההודעות, ההתרעות והתלונות שהפנו התובעים  לנתבעת, בעל פה ובכתב. התמונה המצטיירת היא, כי התובעים הודיעו לנתבעת על קיומם של ליקויים,   באופן עקבי ורציף, החל משנת 1993 ועד הגשת התביעה  דנן ביום 02/07/00 .

על כך  יש להוסיף שתי עובדות חשובות  נוספות:

האחת- כי בפועל עסקה הנתבעת בתיקון הליקויים, לא אחת ולא שתיים. משכך, ממילא אין חשיבות לשאלה, האם ניתנו לנתבעת הודעות ע"י התובעים:  תכליתה של החובה ליתן לקבלן הודעה על הליקויים, היא ליידע אותו אודות קיומם של ליקויים בדירה, בכדי לאפשר לו לממש זכותו לתקן הליקויים ע"פ סעיף 4ב לחוק המכר דירות. משהיתה הנתבעת ערה לדרישות התובעים לתיקון הליקויים, ואף עשתה בפועל לתיקונם, הרי שויתרה בכך על חובת ההודעה, ואין היא יכולה, אפוא, להסתמך, בדיעבד, על אי-מתן הודעה מצד התובעים, כפטור לאחריותה לתקן הליקויים –

"יש מקום להכיר בחריג לסעיף 4א כאשר המוכר ידע למעשה על אי ההתאמה …. אחת ההתנהגויות השכיחות מהן מסיקים בתי המשפט ויתור של המוכר על קיום נטל ההודעה היא ביצוע ניסיונות לתקן את אי ההתאמות.. ואף הבעת נכונות, המסגרת ההתדיינות המשפטית, לתקן את אי ההתאמה " (א' זמיר, שם,  572, 575).

" … יתרה מזאת: האם תום לב הוא מצד המערערת לומר, מצד אחד, שידעה על הליקויים, ומצד שני שאין היא חייבת בתיקונים כיוון שלא הודיעו לה על הליקויים בכתב ? " (כב' השופט י' זמיר ע"א 4445/90 עמיגור ניהול נכסים בע"מ נ' יצחק מאיוסט ואח', תק-על 94 (2) 674, 677).ב

( ראו גם: ת"א (מחוזי-ירושלים) 1760/96 אוטמזגין דוד ואח' נ' כדורי פיתוח עירוני בע"מ, וכן פסק הדין של הח"מ מיום 30/06/05 בת"א 7896/00  תהילה ראובן נ' א.ג.י. בניה ופיתוח בע"מ)

לא זו אף זו,  באף מכתב, שכתבה הנתבעת  בתגובה לפניות התובעים,  לא  נטען על ידה, כי  לא קיבלה הודעות מהתובעים, וכי זו הסיבה לאי-ביצוע התיקונים על ידה. מכאן, כי הנתבעת ידעה גם ידעה על הליקויים, וטענתה בדבר אי מתן הודעות,  איננה אלא בבחינת ניסיון נפל להתנער מחבותה בדיעבד.

העולה מהמקובץ הוא, כי התובעים עמדו בחובתם בהתאם להוראת סעיף

 4א לחוק המכר דירות, ליתן לנתבעת הודעות בדבר קיומם של ליקויים בדירה, בתוך שנה  מיום מסירת החזקה בדירה (בנוגע ל"ליקויים גלויים") או תוך זמן סביר (בנוגע ל"ליקויים נסתרים") .

3.2       האם ניתנה לנתבעת הזדמנות נאותה לביצוע התיקונים?

בתצהיר עדותם הראשית טענו התובעים: "אנחנו נתנו לנתבעת הזדמנויות רבות  לתקן את הליקויים השונים בדירה…. היום אנחנו כבר לא מעונינים בביצוע תיקונים ע"י הנתבעת ומבקשים להביא איש מקצוע  משלנו שיפתור לנו אחת ולתמיד את כל הבעיות כפי שפורטו בחוות דעת המומחה המוסכם, המהנדס הופמן" (ס' 42 לתצהיר התובע).

על סירובם לאפשר לנתבעת לתקן חזרו בישיבת קדם משפט  מיום 22/01/01.

הנתבעת, מנגד, טוענת – כי אי מתן הודעות ע"י התובעים על קיומם של הליקויים, וסירובם לאפשר לה לבצע התיקונים בהתאם לחוות דעתו של המומחה המוסכם, מהווה אי מתן הזדמנות נאותה לביצוע התיקונים, השולל את זכות התובעים לקבלת  פיצוי כספי חלף התיקונים (ס' 12 לסיכומי ב"כ התובעים).

טענת הנתבעת משוללת כל יסוד, ויש בה  משום חוסר תום לב זועק מצידה.

חליפת המכתבים הענפה, שפורטה לעיל בהרחבה, מגוללת  מסכת של נסיונות תיקון כושלים מצד הנתבעת . מחומר הראיות עולה, כי בדירת התובעים נעשו לפחות 4 נסיונות תיקון: ביולי 1994; בפברואר-מרס 1997 (ע"י קבלן שיפוצים בשם "איציק"); בספטמבר 1997 (תיקונים חוזרים ע"י הקבלן איציק);  וביוני 1999 (ע"י קבלן חיצוני בשם עובד נחום).

דא עקא, גם במועד הגשת התביעה דנן, נראה כי הליקויים טרם באו על פתרונם.ו

בהקשר זה, יש לציין, כי בחוות דעתו אישר המומחה המוסכם, ס' הופמן, את מרבית הליקויים אשר צויינו בחוות דעת המומחה מטעם התובעים, וגם הפער בין אומדן עלות ביצוע התיקונים, שנקבע ע"י המומחים, איננו גדול ביותר: סך של 32,810 ₪  לפי הערכת המומחה המוסכם, לעומת  סך של  59,140 ₪ לפי הערכת המומחה מטעם התובעים.

התובעים לא מנעו מהנתבעת לבצע התיקונים, והא ראיה, כי באף מכתב שנשלח לנתבעת לא כתבו התובעים, כי הם מסרבים לאפשר לנתבעת לתקן או כי ברצונם בפיצוי כספי חלף התיקונים . נהפוך הוא, התובעים  הפצירו בנתבעת, שוב שוב,  לתאם מועד לביצוע התיקונים. גם במכתבי התגובה של הנתבעת לתובעים אין כל זכר לטענה כי התובעים הם שמנעו את ביצוע התיקונים והערימו בפניה  קשיים, ונראה כי טענת הנתבעת לא  נולדה אלא  לצורך התביעה דנן.

התנהגותה של הנתבעת במהלך שש השנים שחלפו מעת מסירת החזקה,  בכל הכבוד, איננה מעידה על נכונות אמיתית לבצע את התיקונים במהירות וביעילות.נ

לאור האמור, מסקנתי היא,  כי זכות ביצוע התיקונים מוצתה ע"י הנתבעת  בניסיונות כושלים, ומשכך זכאים התובעים לפיצוי כספי לשם ביצוע התיקונים בעצמם.

"דרך כלל ענין הוא לשיקול הדעת של בית המשפט קמא אם ראוי, בנסיבות המקרה, לתת לצד הנפגע סעד של אכיפה או סעד של פיצויים. בית המשפט קמא לא טעה כאשר בחר, בנסיבות המקרה, בסעד של פיצויים … המערערת ביקשה שתינתן לה עצמה האפשרות לתקן את הליקויים. אך בית המשפט סירב. הוא הצביע על 'הסחבת והנסיונות הכושלים לתיקון הליקויים שהיו מנת חלקם של התובעים במשך תקופה כה ארוכה'. לכן החליט כי זכותם של המשיבים היא לקבל מן המערערת פיצויי כסף לבצע את התיקונים בעצמם" (כב' השופט י' זמיר, ע"א 4445/90 עמיגור (ניהול נכסים) בע"מ נ' מאיוסט ואח', פורסם באתר המשפטי "נבו").

   "אמנם, במקרה מתאים יש לתת למוכר אפשרות לתקן את הניתן לתיקון, הן על-פי המדיניות המשפטית הרצויה ובוודאי כאשר הדבר מתחייב מכוח הדין. אך במה דברים אמורים, כאשר המוכר מודה בליקויים וכאשר נכונותו לתקן היא רצינית. במקרה שלפנינו, העידו כמה מן הדיירים בדבר הליקויים בדירותיהם (בעיקר ליקויי ריצוף חמורים, רטיבות והיעדר איוורור), ועל ניסיונות כושלים של עובדי הקבלן ושלוחיו לתקן את הליקויים….. בנסיבות אלה, נראה לי שזכותו של המוכר לערוך תיקונים בעצמו מוצתה, בלא הצלחה, ואין לכפות על הקונה תיקונים חוזרים של אותו מוכר, שאיבד את אמונו ואת חזקתו באותו עניין " (כב' השופט צ' א' טל  ע"א 472/95 זכריה זלוצין ואח' נ' דיור לעולה בע"מ  פ"ד נ(2) 858, 864).ב

 

על יחסי האמון המעורערים שנוצרו בין הצדדים, המהווים שיקול נוסף לשלילת זכות התיקון מהנתבעת, ניתן ללמוד מעדותו של התובע 1:

"שנה וחצי אנשי החברה היו בשטח. ב-97' היו אצלי בתיקונים, ב-98 היו אצלי בתיקונים, ב-99 היו אצלי בתיקונים קבלן חיצוני. נשבר לי מכל התיקונים האלו. כל פעם שקבלן היה אצלי, בין שבוע לעשרה ימים  הייתי בבית. זה לא תיקונים קטנים" (ע' 28 ש' 1-3).

"אני לא מוכן שכלום שהוא יעשה, כי אם אחרי 4 עמים קיימת רטיבות, והסדק עדיין האצבע שלי נכנסת שם, אחרי שפעמיים קבלן חיצוני ופעם הם…. אני רוצה הכל אבל לא דרך הנתבעת. העבודה שלהם לא טובה"  (ע' 29 ש' 3-4, 8).ו

אשר על כן, על הנתבעת לפצות התובעים בפיצוי כספי חלף ביצוע התיקונים על ידה. יוער, כי לאור יחסי האמון המעורערים ולאור התנהגות הנתבעת בעבר, אינני רואה מקום לפצל בין ליקויי הרטיבות והסדקים, לבין יתר הליקויים, המפורטים בחוות דעת המומחה המוסכם, ולאפשר  תיקונם של האחרונים בלבד ע"י הנתבעת, מאחר ואלו לא תוקנו, לטענתה,  בעבר (סעיף 18 לסיכומי ב"כ הנתבעת).

3.3       גובה הפיצוי – לפי עלות התיקון לקבלן-המוכר או לפי עלות לקונה ?

בחוות דעתו קבע המומחה המוסכם, כי עלות תיקון הליקויים לתובעים עומדת על סך של 32,810 ₪ (לא כולל מע"מ).

הנתבעת טוענת, כי אף אם התובעים זכאים לפיצוי כספי, הרי שמדובר בפיצוי מופחת , לפי עלות התיקון לנתבעת , אשר לפי חוות דעת המומחה נמוכה ב-35% מעלות התיקון בידי קבלן מזדמן מטעם התובעים (ס' 18 לסיכומי ב"כ הנתבעת).

ולא היא.

הפחתת הפיצוי הכספי, המגיע לרוכש דירה חלף תיקון הליקויים ע"י הקבלן-המוכר, היא  תוצאת אי עמידת הקונה בנטלים, שמוטלים עליו מכח חוק המכר דירות. הפיצוי המופחת יש בו משום ביטוי עונשי לשלילת הקונה את זכותו של הקבלן לתקן הליקויים בעצמו, והוא נועד למנוע מצב לפיו "חוטא יוצא נשכר" .

ואולם, לא זהו המקרה בעניינו.  לא התובעים הם שמנעו  ביצוע התיקונים בדירה, ולא בהם דבק האשם בגין קיומם של ליקויים בדירה. הנתבעת  היא שכשלה בביצוע התיקונים כדבעי, חרף ההזדמנויות הרבות שניתנו לה.  על כן,  אין כל מקום "להעניש" את התובעים בגין מחדלי הנתבעת, ויש להעמיד, אפוא,  הפיצוי הכספי על סך של 32,810 ₪, כפי שקבע המומחה המוסכם בחוות דעתו.  על סכום זה יש להוסיף מע"מ כחוק.נ

3.4       איחור במסירה:

אין חולק, כי החזקה בדירה נמסרה לתובעים באיחור של 10 חודשים מהמועד המוסכם.ב

התובעים טוענים, כי על הנתבעת לפצותם עבור עשרת חודשי האיחור, בסך כולל  של 48,000 ₪ (1,200 $ X 10).ו

לענין האיחור במסירה נקבע  בסעיף 4.02 להסכם:

"איחור בהשלמת הדירה ובמסירתה לקונה, מכל סיבה שהיא, שלא יעלה על שלשה חודשים מהמועד הנקוב… וכן כל איחור הנובע מן הסיבות המנויות המנויות בסעיף 4.03 , לא יהוו הפרה של התחייבויות החברה בהסכם זה ולא יזכו את הקונים בתרופה כלשהיא. למען הסר ספק מובהר, כי הקונה לא יהא זכאי לכל תרופה שהיא בגין איחור של שלושה חודשים כאמור, אף אם האיחור בהשלמת הדירה ובמסירתה יארך מעל לשלושת החודשים האמורים".נ

            בסעיף 4.03 להסכם נאמר:

"אם כתוצאה מגורמים שאינם תלויים בחברה או שאינם לחברה שליטה עליהם, או אם כתוצאה מכח עליון הכולל, מבלי לפגוע בכלליות  האמור לעיל, מלחמה, פעולת איבה, שביתות, מחסור כללי בחומרי בניה, צווים ממשלתיים או עירוניים וכיוצ"ב, אן אם כתוצאה מהזמנת שינויים ו/או תוספות ע"י הקונה, תחול הפרעה בבניה או יחול עיכוב בהשלמת הדירה, יידחה המועד עדיו על החברה להשלים את בנית הדירה בתקופת זמן המתחייבת באופן סביר מן העיכוב הנ"ל ".ב

בהסתמך על הוראות הסעיפים הללו טוענת הנתבעת –

ראשית, כי האיחור במסירה נגרם באשמת התובעים אשר הזמינו שינויים או תוספות, שגררו עיכוב בהשלמת הבניה, וכן- מגורמים שלא היו בשליטת הנתבעת, כשביתות, מחסור בחומרי עבודה ובכח –אדם, צווים ממשלתיים ועירוניים (ס' 4ג'-4ד' לכתב ההגנה).

שנית, כי אין התובעים זכאים לפיצוי עבור שלושת חודשי האיחור הראשונים, ויש לפצותם לכל היותר בגין שבעה חודשי איחור.

באשר לטענה הראשונה, לא מצאתי לה כל בסיס עובדתי בחומר הראיות.

מהמסמכים שצורפו ע"י הנתבעת עולה, כי התובעים חתמו על ארבעה טפסי שינויים: טופס הזמנת שינוי מיום 02/07/93 להגדלת האמבטיה בקומה העליונה; טופס הזמנה מיום 02/07/93 של תוספות חשמל ואינסטלציה; טופס הזמנה מיום 13/08/93 של תוספות חשמל והריסת קיר בלוקים בחדר אמבטיה הורים; טופס הזמנה  מיום 29/09/93  של שינויים בריצוף ובחיפוי ₪ (נספחים  א'-ו' לתצהיר הנתבעת).

הנתבעת טוענת, כי בסעיף  3.05  להסכם, נקבע  כי המועד האחרון להזמנת  שינויים ותוספות ע"י התובעים הוא  30 יום מיום חתימת ההסכם. משהגישו התובעים את הזמנות השינויים בחלוף 5 –7 חודשים מהמועד שנקבע, גרם הדבר בהכרח  לעיכוב במסירת החזקה בדירה (ס' 5 לתצהיר הנתבעת).

האמנם?

ביום 16/06/93 , קרי- כחצי שנה לאחר חתימת ההסכם (!) הודיעה הנתבעת לתובעים:

"הרינו להסב תשומת לבכם לכך שבהתאם להוראות סעיף 3.05 להסכם…הנכם רשאים להזמין שינויים ותוספות בדירה על גבי טופס הזמנת שינויים לא יאוחר מתאריך  16/07/93…." (נספח ב' לתצהיר התובע).

משאפשרה הנתבעת לתובעים  להזמין שינויים ותוספות בדירה כחצי שנה לאחר חתימת ההסכם, מה לה כי תטען, בדיעבד, כי הדבר נעשה בניגוד להסכם ?

כך או כך, נראה לי, כי אין כל קשר סיבתי בין הזמנת השינויים לבין האיחור של 10 חודשים במסירת החזקה בדירה: בטופס הזמנת השינוי בנוגע  לאמבטיה נאמר במפורש, כי  "… הזמנת התוספות והשינויים עשויה לדחות את מועד השלמת הדירה ומסירתה ב-15 יום", ואילו בטופס הזמנת תוספות החשמל  נכתב,  כי השינוי כרוך בעיכוב של 5 ימים במסירת החזקה. משמע- כי ביצוע השינויים  הללו עיכב את הבניה ב-20 יום בלבד לכל היותר,  אשר ממילא כלולים בארכת החסד שניתנה לנתבעת.

לגבי השינויים האחרים לא נקבו הצדדים במספר ימי העיכוב הכרוכים בביצועם, ולא הוכח, כי אין המדובר בשינויים כאלו המצריכים איחור העולה על שלושה חודשים !  השינוי האחרון (בנוגע לריצוף ולחיפוי) הוזמן ע"י התובעים ביום 29/09/93 , היינו- כשמונה חודשים לפני מסירת החזקה בפועל, ולא יעלה על הדעת, כי המדובר בפרק זמן בלתי סביר לביצוע שינויים כגון דא.

לא זו אף זו, בחקירתו הנגדית העיד מנהל הנתבעת, כי עד יום 16/06/93 (כ-3 חודשים לפני מועד המסירה המוסכם) הבניה, למעשה, כלל לא התקדמה.  משמע, כי העיכוב בבניה ממילא לא נבע  מאי-הזמנת השינויים ע"י התובעים כבר בסמוך לאחר עריכת ההסכם.

עוד טענה הנתבעת בענין הזמנת השינויים, כי התובעים לא שילמו את תוספת המחיר שנקבעה בטופס ההזמנה מיום 02/07/93 בגין הגדלת האמבטיה, ורק לאחר שהנתבעת אישרה להם, ביום 17/8/93, לדחות מועד התשלום החלה הנתבעת  בעבודות להגדלת  האמבטיה. ברם, גם עובדה זו אין בה כדי לשנות המסקנה בדבר העדר קשר סיבתי  בין מועד הזמנת השינויים לבין מועד מסירת החזקה בפועל, שכן המדובר בעיכוב של כחודש וחצי, אשר ממילא נכלל במסגרת שלושת חודשי החסד שניתנו לנתבעת.  גרסת הנתבעת אין בה  משום הסבר לאיחור במסירה מעבר לשלושת החודשים המוסכמים.

 יוער,  כי בחקירתו הנגדית הודה מנהל הנתבעת, מר נפתלי סיאני, כי רק כחודש וחצי לאחר הזמנת השינויים באמבטיה, פנתה הנתבעת לתובעים בדרישה לתשלום תוספת המחיר:

"ש: ב-02/07/93 זה הוזמן. חודש ו-10 ימים אחרי ההזמנה אתה מזמין את התובע אליך למשרדך ומחתים אותו על המסמך הזה  לדחיית התשלום חיכית חודש וחצי באפס מעשה ?

ת: כן"

(ע' 42 ש' 22-25).ו

מדבריו אלו ניתן ללמוד, כי עיתותיה של הנתבעת היו בידיה, וכי לא אצה לה הדרך להסדיר את התשלומים ולפעול לסיום הבניה.

עוד ניסתה הנתבעת לתרץ האיחור במסירה, בטענה ש"רק ב- 29/09/93 ביצעו התובעים הזמנה של ריצוף וכלים סניטריים לדירתם. עיכוב זה בבחירת המוצרים גרם לעיכוב של חודשים בהשלמת הדירה ומסירתה לתובעים" (ס' 5ה' לתצהיר הנתבעת).

ואולם, מכתבם של התובעים לנתבעת מיום 26/09/93 , יש בו כדי לעורר ספק, הן באשר לעצם האיחור בבחירת הריצוף, והן באשר לגורם האשם בכך. כך נכתב ע"י התובעים:

" כבר לפני 5 חודשים בחרנו ריצוף מתוך התצוגה שלכם. לפני חודשיים בחרנו את שאר הדברים כמו החרסינה, כלים סניטריים וכו'… לא יכלתי לבחור קודם כי לספק שלכם לא היו דוגמאות של המוצרים הנ"ל…. לפיכך לא ברור לי מדוע אתם טוענים שאני מתרץ ומדוע עלי לחתום על טופס שינויים ולהסכים שיוחל פיגור במסירה… אינני מוכן לחתום על טופס שינויים נוסף כי לא ביצעתי כל שינוי נוסף…. אנחנו כבר בפיגור של חודש וחצי ממועד המסירה המוסכם…  מאז חתימת ההסכם עד חודש אוגוסט כלל לא נגעו בדירה ולא ביצעו דבר… כיום אפילו מערכת אינסטלציה אין בדירה…" (נספח ז' לתצהיר התובע).נ

הנתבעת לא הציגה כל מסמך או מכתב-תשובה שנשלח על ידה לתובעים, בהם הכחישה טענותיהם אלו, ועל כן יש לראותן כנכונות.

על כל פנים, אף בהנחה, כי הריצוף נבחר ע"י התובעים רק בספטמבר 1993, הרי שאין בכך להצדיק מסירת הדירה כשמונה חודשים לאחר מכן, שכן הנתבעת לא הוכיחה, שלא היתה יכולה לבצע הריצוף במהלך שלושת חודשי החסד.

העולה מהאמור הוא, כי הזמנת השינויים ע"י התובעים נעשתה בידיעת הנתבעת ובאישורה,  הפיגור בבניה החל עוד קודם להזמנת השינויים ע"י התובעים, ולא  הוכח כל קשר סיבתי בין ביצוע השינויים לבין האיחור של  7  חודשים מעבר לארכת החסד !

עוד טענה הנתבעת, כי האיחור במסירה "נבע גם מגורמים שאינם תלויים בנתבעת, לרבות סגרים על שטחי יהודה ושומרון, שגרמו למחסור בפועלים לענף הבניה, שכן במועדים הרלבנטיים לא היו פועלים זרים בענף הבניה " "בחורף 1993 היה שלג כבד  באזור ירושלים ומבשרת, דבר שגרם לסגירת האתר לשבוע ימים…" (ס' 7-8 לתצהיר הנתבעת) … ו"כתוצאה מכח עליון לרבות שביתות.. צווים ממשלתיים ועירוניים"  (ס' 4ג' לכתב  התביעה).

ואולם, טענות אלו נותרו בגדר טענות סתמיות וכלליות.ב

בפסק הדין מיום 30/09/02 בת"א 22994/97 בקאל אלי נ' לי מעון חברה קבלנית בע"מ, הבעתי דעתי, כי-

"הטוען שסגרים או מחסור בפועלים, הם הגורמים (שלא היו תלויים בו) לעיכוב בבניה – עליו נטל הראיה, להוכיח:

א.     שלא היתה מניעה אחרת לבניה.

ב.      מה היה מצב הבניה, בבנין – בכלל, ובדירות הנדונות – בפרט, ואיזה פועלים היו נחוצים באותו השלב, כדי לאפשר את המשך הבניה בבנין ובדירות, במטרה לאפשר השלמת הבניה עד המועד החוזי המוסכם?

ג.       לעבודות בניה נדרשים פועלים ובעלי מלאכה, בתחומים שונים, בשלבים השונים של הבנין, החל במפעילי ציוד מכני כבד ומורשים לבצע פיצוצים לשם החפירה, החציבה והקידוחים ליסודות, וכלה ב- טפסנים, ברזלנים, בנאים, חשמלאים, טייחים, רצפים, צבעים, נגרים ומתקיני אלומניום, זגגים, פועלים פשוטים (לא מקצועיים) וכו'.

ד.      מהי מצבת כח האדם (הפועלים ובעלי המלאכה השונים) של הנתבעת, והאם הנתבעת מבצעת את הבניה באמצעות פועלים ובעלי מקצוע קבועים, או לפי פרוייקט, או שעבודות הבניה מבוצעות ע"י קבלני משנה ואם כך, מה היה מצב כח האדם אצלו/ם, ועל מי האחריות בנדון – על הנתבעת או על קבלני המשנה.

ה.     שהפועלים או בעלי המלאכה, להם נזקקו מאותו השלב ואילך, מקורם אך ורק משטחי יהודה, שומרון ועזה, וכי לא היתה להם כל חלופה ישראלית או אחרת.

ו.       כי פעל, ככל שהיה לאל ידו, להשגת פועלים ממקורות חלופיים, כמו השגת פועלים ישראליים לרבות משירות התעסוקה, אך הדבר לא עלה בידו.

על כל אלו,  לא רק שלא באה כל ראיה מצד הנתבעת, אלא  שבתצהיר עדותו הראשית העיד, למעשה,  מר עמי צרפתי  (שבמועדים הרלבנטיים לתביעה שימש כסמנכ"ל ומנהל פרוייקטים בנתבעת), כי "למרות שהיתה בשנת 93' אינתיפאדה, אנו כמעט ולא נאלצנו לעכב הבניה בפרוייקט והמשכנו בבניה כרגיל וברציפות, בלא שנגרמו לנו עצירות משמעותיות ו/או עיכובים כלשהם" (ס' 5 לתצהירו), דברים המשמיטים את הקרקע תחת טענת הנתבעת.

באשר לטענתה השניה של הנתבעת, לפיה  אין התובעים זכאים  לפיצוי בגין האיחור של שלושת החודשים  הראשונים, הדין עם הנתבעת.

בהסכם  המכר נקבעו, למעשה, שתי הוראות פטור בנוגע לאיחור  במסירה: האחת- קובעת,  כי איחור שאינו עולה על 3 חודשים לא ייחשב כהפרת החוזה מצד הנתבעת. השניה-  קובעת,  שאם עלה האיחור על שלושה חודשים, לא תחוב הנתבעת בפיצוי בגין תקופת האיחור של שלושת החודשים הראשונים.

בת"א (מחוזי-ירושלים) 680/95 שרון בלה ואמנון ואח' נ' חפציבה חברה לבנין, עבודות ופיתוח בע"מ, איבחן כב' השופט ר' עדיאל בית המשפט בין מקרה בו נכללה  בהסכם המכר הוראת הפטור הראשונה בלבד, לבין מקרה בו נכללה בהסכם גם הוראת הפטור השניה: במקרה הראשון יחוב הקבלן בפיצוי בגין תקופת האיחור כולה, היינו- גם בגין שלושת החודשים הראשונים, ואילו במקרה השני- תכובד הסכמתם המפורשת של הצדדים  והקבלן יחוב רק בגין  תקופת האיחור שמעבר לארכת החסד. וכך נאמר:

"ב"כ התובעים טוען שיש לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין מלוא תקופת האיחור, היינו, גם בגין תקופת הפטור, והוא מבסס את טיעונו על שני פסקי-דין, שבהם חויבו קבלנים שאיחרו במסירת הדירה מעבר לתקופת הפטור, בפיצויים גם בגין תקופת הפטור (ע"א 758/87 קאופמן נ' גזית קונסוליום השקעות ופיתוח בע"מ ואח', פ"ד מד(60 (2; וע"א 583/84 גורי ואייזיקוביץ' נ' חברת רובינשטיין בע"מ, פסקי-דין מחוזיים תשמ"ו (3) 359)…. אולם באותם פסקי-דין נדונה בהקשר שלפנינו, רק הוראת הפטור הראשונה (הקובעת כי איחור שאינו עולה על 3 חודשים לא ייחשב כהפרת ההסכם). לאור כך, השאלה שעמדה בפני בתי המשפט באותם פסקי דין היתה שאלה פרשנות….   ההלכה שנקבעה בנושא זה היתה שבמקום בו עולה האיחור על תקופת הפטור חייב הקבלן בפיצוי בגין מלוא תקופת האיחור, בכלל זה האיחור בגין תקופת הפטור.ו

התשתית הנורמטיבית במקרה שלפנינו שונה, שכן בהסכם הרכישה הנדון כאן, לא הסתפק נסח החוזה בקביעה שאיחור שאינו עולה על תקופת הפטור לא ייחשב כהפרת ההסכם, אלא הוסיף וקבע באופן מפורש (ובשני מקומות בחוזה), שאיחור העולה על תקופת הפטור לא יביא, בכל מקרה, לחיוב הנתבעת בפיצוי עבור האיחור במשך תקופת הפטור …. במצב דברים זה, אני סבור, שאין תחולה לפסקי הדין שצוטטו, כאמור לעיל, על -ידי ב"כ התובעים בסיכומיו"  (כב' השופט י' עדיאל ת"א (מחוזי-ירושלים) 680/95 – שרון בלה ואמנון ואח' נ' חפציבה חברה לבניין בע"מ, תק-מח 2000(3), 11725, 11732).נ

הוא הדין גם בעניינו: משנכללה בהסכם קביעה חוזית מפורשת , המשחררת את הנתבעת מפיצוי בגין איחור של שלושה חודשים, כאשר האיחור כולו עולה על תקופה זו- הרי שאין כל ספק בדבר כוונת הצדדים, ויש , אפוא, לכבד הסכמתם המפורשת והברורה.

יוער, כי באותו ענין נדחתה הטענה, כי הוראת הפטור  השניה מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד, ומכל מקום טענה זו לא נטענה בענייננו.

אשר על כן, על הנתבעת לפצות התובעים בגין תקופת האיחור של 7 חודשים בלבד (10 חודשי איחור בהפחתת שלושת חודשי החסד), ובסה"כ בסך של- 8,400 $  (סעיף  11.03  להסכם).

3.5       עגמת נפש

בכתב התביעה ביקשו התובעים לחייב הנתבעת בסך של 20,000 ₪ בגין עגמת הנפש הרבה שנגרמה להם "לאחר כל השנים האלה של הסבל… הריצות וההתרוצצויות… עקב מעשי או מחדלי הנתבעת" (ס' ז'3 לכתב התביעה).ב

דומני, שלא יכול להיות חולק, כי ליקויי הבניה ונסיונותיה הכושלים של הנתבעת לתקנם, משך כשש שנים, פגעו באיכות חייהם של התובעים ובמידת הנאתם מדירתם אותה רכשו במיטב כספם, והסבו להם סבל, טרדה ועגמת נפש. גם הצורך בתיקון הליקויים הרבים, שנותרו בדירה, הוא גורם שיש להביאו בחשבון לענין גובה הפיצוי בגין הנזק הבלתי ממוני.

בנסיבות הענין, נראה לי, כי סכום בסך של 10,000 ₪ הוא פיצוי ראוי בגין עגמת הנפש שנגרמה ותיגרם לתובעים.ו

3.6       פיצוי בגין הפסד ימי עבודה

התובעים טוענים, כי בעת ביצוע התיקונים בדירה  נאלצו להיעדר מעבודתם למשך 15 ימים. בכתב התביעה בקשו התובעים לפצותם בסך של 3,000 ₪ (ס' ט.1.ה' לכתב התביעה) בגין ראש נזק זה, בהתאם לתלושי שכר לחודשים 02/97, 07/97 08/99 (נספחים כ"ד1-3 לתצהיר התובע), בהם נוכו משכרו של התובע 1 ימי חופשה.

התובעים לא פירטו על מה מבוסס הסכום הנתבע  בסך של 3,000 ₪.

עם זאת, לאור סמיכות הזמנים בין מועדי ביצוע התיקונים בדירה בשנים 1997-1999 לבין המועדים בהם נעדר התובע מעבודתו, ומאחר וברי, כי ביצוע התיקונים חייב הימצאות התובעים בדירה והיעדרותם  מהעבודה למשך מס' ימים כל פעם,  נראה לי, כי פיצוי בסך של 1,000 ₪ , יש בו משום פיצוי ראוי  בגין הפסד ימי העבודה שנגרמו לתובעים  (בשים לב לכך, ששכרו החודשי הממוצע של התובע  עומד על 3,000 ₪)  .

4.         סוף דבר

            מחייב הנתבעת לשלם לתובעים 1-2, יחדיו , כדלקמן:

4.1   סך של 32,810 ₪ – עלות תיקון ליקויי הבניה ע"י התובעים,  בצירוף הפרשי הצמדה (למדד תשומות הבניה  למגורים) ממועד חוות דעתו של המומחה  המוסכם ס' הופמן (07/08/02) ועד לפרעון, ובצירוף מע"מ כחוק בעת הפרעון.

4.2   סך של 8,400 $ בגין האיחור במסירת החזקה בדירה,  כשווים במטבע ישראלי לפי  ערכו היציג של הדולר (ארה"ב) ביום מסירת החזקה בדירה

(26/06/94), בצירוף הפרשי הצמדה (למדד הכללי של המחירים לצרכן) וריבית ממועד זה (26/06/94)  ועד לפרעון.

4.3   סך של 10,000 ₪ – פיצוי בגין עגמת נפש,  בצירוף הפרשי הצמדה (למדד  הכללי של המחירים לצרכן) וריבית מהיום ועד לפרעון.

4.4   סך של 1,000 ₪ – הוצאות  בגין הפסד ימי  עבודה  בעת  ביצוע התיקונים, בצירוף הפרשי הצמדה (למדד הכללי של המחירים לצרכן) וריבית מהיום ועד לפרעון.

4.1   סך של 1,392  ₪ – הוצאות המומחה מטעם התובעים, מהנדס יגאל ברגמן, בצירוף הפרשי הצמדה (למדד הכללי של המחירים לצרכן) וריבית מיום התשלום ( 16/12/94)  ועד לפרעון.נ

4.2   סך של 2,866 ₪ הוצאות המומחה המוסכם, בצרוף הפרשי הצמדה (למדד הכללי של המחירים לצרכן) וריבית מיום התשלום ( 03/03/02)  ועד לפרעון.ב

4.3   בשים לב להוראות תקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, בשים לב לכלל הנסיבות ולתוצאה, מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט (אגרות)  בסך 1,636 ₪,  בצירוף הפרשי הצמדה (למדד הכללי של המחירים לצרכן), ובסך 1735.77 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה (למדד הכללי של המחירים לצרכן) וריבית מיום הגשת התשלום (12/05/04) ועד לפרעון.  כמו כן, מחייב הנתבעת לשלם לתובעים 1-2 שכ"ט עו"ד בסך 13,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה (למדד הכללי של המחירים לצרכן) מהיום ועד לפרעון ובצירוף מע"מ כחוק ביום הפרעון.ו

5.         מצטער ומתנצל בפני בעלי הדין ובאי כוחם על שלא עלה בידי ליתן פסק הדין במועד מוקדם יותר.

6.       ניתן היום, כ"ו בתמוז תשס"ה (02 באוגוסט  2005) בשעה 10:08 במעמד ב"כ התובע עוה"ד א' יעקב ובהעדר ב"כ הנתבעת עוה"ד ש' אביטל-אטיאס, שזומנה לשימוע פסק הדין היום בשעה 10:00, אך לא התייצבה עד לשעה זו.נ

 

מותר לפרסום מיום 02/08/05.ב

יצחק מילנוב, שופט