1 . רץ תמר

 2 . רץ חנוך
 

בעניין:

 

ע"י ב"כ עוה"ד
סלע יצחק
התובעים

 

נגד

1 . חזני ירון

 2 . אג'ד פהמי אג'בריה

 3 . נ.מ. נאות סנטר בנייה והשקעות בע"מ


הנתבע

ב"כ נתבע 1 עו"ד האן ירון ע"י ב"כ עוה"ד

 


ב"כ נתבעים 2 ו- 3 עו"ד  עסליה ווליד

 

פסק דין

התביעה נגד ירון חזני

1.    התובעים שכרו את שירותיו של הנתבע מס' 1 ירון חזני (להלן חזני) כמפקח בניה. על חזני היה לדאוג, על פי הסכם (להלן הסכם הפיקוח) שחתם עם התובעים
ב-10.11.1997, למתן שרותי ניהול ופיקוח על הקמת שני בתים צמודי קרקע ברחוב חנקין בהוד השרון.

2.    בהסכם הפיקוח (נספח א לכתב התביעה) פירטו הצדדים שלוש-עשרה התחייבויות, שחזני קיבל על עצמו. בתמורה להתחייבויות אלה התחייב התובע ועמו משפחה נוספת (שאינה בעלת דין בתובענה זו) לשלם לחזני את שכרו בסך 16,000$ בתוספת מע"מ. במקרה של איחור בביצוע ההסכם תוך עשרה חודשים, נקבע בסעיף 3 להסכם הפיקוח, ישלם חזני לתובעים פיצוי מוסכם מראש של 200$ לכל חודש פיגור. חלקו של התובע היה 50% מכלל התשלום והוא התחייב לפרוע אותו בעשרה תשלומים חודשיים שווים.

3.    התובעים שילמו לחזני את שהתחייבו לשלם. מאוחר יותר גילו, לטענתם, שחזני התרשל בעבודתו וגרם לתובעים נזקים, שבגינם תבעו ממנו לפצותם בסך 113,200 ₪.

התביעה נגד הנתבעים מס' 2 ומס' 3
4.    הנתבע מס' 2, מאג'ד פהמי אג'בריה (להלן הקבלן) הוא קבלן והבעלים של הנתבעת מס' 3 (להלן החברה). היה זה חזני שהמליץ לתובעים על הקבלן ועל החברה. כתוצאה מכך חתמו התובעים על הסכם עם הקבלן ועם החברה (להלן הסכם הבניה)
ב-16.11.1997.

5.    לפי הסכם הבניה התחייבו הקבלן והחברה לבנות בשביל התובעים שלד של קוטג' ברחוב חנקין בהוד השרון. תאור העבודות מצוי בהסכם הבניה ובנספח א' לו.

6.    בהסכם הבניה הבהירו הקבלן והחברה, שהם קיבלו תכניות ומפות בקשר לביצועו, בדקו אותן והתחייבו לבצע את העבודה בהתאם להן. עוד התחייבו להתחיל בעבודה
ב-20.11.97 ולסיימה תוך 110 ימים.

7.    בהמשך הסכם הבניה הובהרו פרטי העבודה שעל הקבלן ועל החברה לעשות ובאיזה אופן ישלמו להם התובעים את שכר עבודתם.

8.    כפיצוי קבוע ומוערך מראש למקרה של פיגור בביצוע העבודה נקבע הסכום של 750$ לכל שבוע של פיגור. במקרה של סכסוך שאינו ניתן לפתרון בדרך של מו"מ הסכימו הצדדים מראש על בוררות (סעיפים 14-15 להסכם הבניה).

בית המשפט התרשם, שטענה זו נזנחה במהלך הדיון.

9.    מעבר להסכם בכתב, נאמר בהמשך כתב התביעה, הסכימו התובעים עם הקבלן ועם החברה, שאלה יצקו יציקות בטון מתאימות בשביל חצר הבית.

10.  הסכם זה היה בעל פה והוא נכרת, לדברי כתב התביעה, ביולי 1998 בנוכחות חזני, שהיה צריך להיות אחראי גם לעבודה זו. התובעים שילמו לשלושת הנתבעים את כל המגיע להם בגין שני ההסכמים שבכתב.

11.  אולם הנתבעים התרשלו בבניית הבית והחצר ובכך הפרו את ההסכמים הפרה יסודית וגם גרמו לתובעים נזקים גדולים.

12.  בהמשך כתב התביעה פירטו התובעים את המעשים הרשלניים ומפירי ההסכמים. כך, למשל, הם טענו נגד חזני, על שלא היה נוכח באתר הבניה כמתחייב במפורש מן ההסכם עמו. כתוצאה מהיעדרותו נעשו טעויות רבות בבניה,

13.  דלת חדר הבטחון לא נבנתה במקום הנכון, איטום הגג לא נעשה כראוי, המסגרות סביב הדלתות והחלונות לא בוטנו כנדרש ונגרמו ליקויים נוספים (המפורטים בסעיפים 19-26 לכתב התביעה).

14.  עילות התביעה הן אפוא רשלנות והפרת הסכמים והפיצוי הנדרש הוא בגין נזקי הליקויים, עגמת נפש והפיצוי המוסכם בגין האיחור (לגבי חזני בלבד).

הגנתו של חזני
15.  חזני טען בכתב הגנתו, שהוא הנדסאי בנין ולא מהנדס בנין, כאמור בכתב התביעה. ככלל, דחה את כל הטענות שכתב התביעה העלה כלפיו, טען שעמד בכל התחייבויותיו על פי הסכם הפיקוח ואף סייע לתובעים לפנים משורת הדין.

16.  ההודאות מפיו של חזני הן רק בדבר העובדות הבסיסיות, הנטענות בכתב התביעה. לפי גירסתו, הקבלן והחברה זכו בעבודתם בתוקף מכרז (סעיף 10 לכתב הגנתו של חזני) ולא היה זה הוא, חזני, שהיפנה אותם לתובעים (כאמור בסעיף 8 לכתב התביעה).

17.  אשר לטענות התובעים בדבר הסכם בעל פה בינם לבין הקבלן והחברה, שחזני היה כביכול עד לו והסכים לו (סעיף 10 לכתב התביעה), דחה חזני גירסה זו מכל וכל (סעיף 12 לכתב הגנתו) אך הודה, שמכיוון שדובר בעבודה נוספת במסגרת הסכם הפיקוח בינו לבין התובעים, ראה לנכון לדאוג כי הקבלן והחברה יצקו את יציקות הבטון בחצר. ומכל מקום אין אחריותו של מפקח בניה משתרעת על כל שיש, שקבלן רשום הזמין אותו, שמא ייסדק מאוחר יותר, לפי גירסתו.

18.  גירסתו של חזני היא, שאת ההסכם בינו לבין התובעים יש לפרש כך שהיה עליו להעסיק איש מקצוע ואכן הנתבעים מס' 2 ומס' 3 הם קבלנים מורשים; וכן היה עליו לדאוג שהעבודות יבוצעו בהתאם לתכניות, וגם דבר זה עשה. הפיקוח שהוא פיקח על עבודות הקבלן והחברה, טען עוד חזני, היה פיקוח אחראי והוא אף דאג לתיקונים שהיה צריך לתקן. היו ליקויים שלא היו בתחום הפיקוח שלו.

19.  בסוף טיעוניו טען חזני, שמה שהיה טעון תיקון בבניה, תוקן ואם יש נזקים נוספים, אין הוא אחראי להם.

הגנתם של הקבלן והחברה
20.  הקבלן טען בכתב הגנתו, כי אינו חתום אישית על ההסכם עם התובעים ועל כן אין ביניהם יריבות. עוד טען, שלפי ההסכם היה מקום להעביר את הסכסוך לבוררות.

21.  הקבלן והחברה טענו בכתב ההגנה שלהם, כי הם עמדו בלוח הזמנים שנקבע בהסכם הבניה. אכן, ביולי 1998 נענו התובעים לבקשת התובעים להוסיף יציקות בטון בחצר אולם לא התחייבו למלא ולהדק את הקרקע (סעיף 22 לכתב ההגנה). את התיקונים שנדרשו לתקן, תיקנו.

22.  כמו כן העלו הקבלן והחברה טענות לגבי הסכומים שהתובעים תבעו מהם ואמרו, שכך או אחרת הם יהיו רשאים לקזז סכומים מן הנתבעים, אם בית המשפט ימצא שיש מקום להענות לתביעה.

עיקרי תצהירו של התובע

23.  עיקרי טיעוניו של התובע בתצהירו הם אלה:

24.  חזני הציג את עצמו בפני התובע כמהנדס בנין אך לאמ יתו של דבר נתברר, כי לא היה;

25.  חזני התחייב לפקח פיקוח מלא על עבודות ההקמה תוך נוכחות יום-יומית באתר הבניה ולעתים אף יותר מכך (סעיף 8 להסכם הפיקוח);

26.  חזני לא נכח באתר מדי יום וכתוצאה מכך נעשו טעויות רבות בבניה;

27.  הקבלן אחראי ישירות לכל ליקויי הבניה המפורטים בתצהיר התובע.

28.  לתצהיר צורפה חוות דעת של מהנדס הבנין יוסי בן-חורין וכן צורפו תצלומים של האתר בעת הבניה.

29.  נוסף לליקויי הבניה שנתגלו עובר לכניסת התובעים לבית, נתגלו ליקויים רבים נוספים לאחר אותו מועד, אוגוסט 1998, וגם אלה פורטו בהרחבה.

30.  מיד עם גילוי הליקויים פנו התובעים לנתבעים בכתב אך אלה לא שעו לפניות ולא תיקנו דבר בעת ההיא. מה שתיקנו, תיקנו כעבור כשנה.

31.  לתצהיר צורפו תצלומי פניות התובעים לנתבעים.

עיקרי תצהירו של חזני
32.  בחלק העובדתי של תצהירו, שיש בו סעיפים רבים שאינם עובדות כלל וגם כאלה שהם מסקנות משפטיות, ויש גם סעיפים המסתמכים על דעות משפטנים, בניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, דחה חזני את הטענה, שהתובעים נכנסו לבית באיחור בגלל רשלנותו.

33.  להיפך, לדבריו נכנסו חודשיים לפני המועד המאוחר ביותר שנקבע בהסכם. הם עצמם הודו בכך בכתב התביעה ולפיכך יש לדחות את התביעה לפיצוי מוסכם מכל וכל.

34.  לאחר שהבית כבר היה גמור ביקשו התובעים את חזני לסייע ביציקת רצפת הבטון בחצר כהמשך לשטח היציאה מהמרפסת (סעיף 11.ב לתצהירו של חזני). מכיוון שלאחר כניסתם של התובעים לבית החלה להיווצר בו שקיעה, יזם חזני את שובם של הקבלן ושל החברה למקום כדי לתקן את הליקויים. חזני טוען עוד, שהתיקון נעשה כיאות. 

עיקרי תצהירו של הקבלן
35.  הקבלן טען בתצהירו, שאין הוא בעל דין ראוי בתובענה זו משום שלא חתם על הסכם הבניה באופן אישי. אמת נכון, שהוא בעל מניות בחברה.

36.  עבודת בניית השלד, שהיא נשוא הסכם הבניה, הושלמה כדת וכדין ועוד לפני המועד.

37.  נכון הדבר שביולי 1998 ביקשו התובעים שהקבלן והחברה יעשו יציקות בטון בחצר ביתם של התובעים. בעבור עבודה זו לא שילמו התובעים לקבלן ולחברה (סעיף 10 לתצהירו של הקבלן). חזני היה המפקח גם על עבודה זו.

38.  עם זאת, הקבלן טען, שבקשר לעבודה זו לא נערך הסכם בין התובעים לבין החברה. אלא שהיא נעשתה "לבקשתו" של התובע ותחת פיקוחו של חזני (סעיף 12 לתצהירו של הקבלן). בתמורה לעבודה זו, שהקבלן והחברה עשו אותה, הם לא קיבלו מידי התובעים תמורה. מכל מקום החברה והקבלן לא התחייבו לעשות בעבור התובעים עבודות גינון והידוק השטח. עם זאת, מתוך רצון טוב, הסכימו החברה והקבלן לצקת את יציקת הבטון מחדש וכן לעשות שינויים נוספים, שלא נכללו כלל בהסכם הבניה (סעיף 18 לתצהירו של הקבלן). לפי גירסת הקבלן, לא שילמו התובעים לחברה עד עתה את תמורת בניית מדרגות מהחניה לחצר ויציקות מחסן מתחת לחצר וכן בעבור יציקת הבטון בחצר עצמה.

עיקרי תצהירו של נביל ג'בארין
39.  מטעם הנתבעים הצהיר גם מר נביל ג'בארין, בעל מניות נוסף בחברה.

40.  מגירסתו עלה, כי אכן היה בין התובעים לבין הקבלן הסכם נוסף, אף כי אין הוא משתמש במונח זה אלא מסתפק ב"בקשת התובעים" וב"הסכמת הנתבעים" לצקת את הבטון בחצר הבית.

41.  התובעים היו אלה שסיפקו את המילוי והכינו את התשתית לעבודה זו ועובדי החברה הניחו את רשתות הברזל והמוטות לביטוּן בנוכחותו של חזני ובפיקוחו.

42.  מאוחר יותר עשתה החברה תיקונים שונים ביציקה, מתוך רצון טוב כלפי התובעים. היה זה המצהיר ג'בארין עצמו שיצק את הבטון יחד עם שני עובדים נוספים (סעיף 15 לתצהירו של ג'בארין).

43.  הקבלן וג'בארין הצהירו, כי לא היו מוכנים לעשות במקום עבודות גינון לפי בקשתו של התובע.

מסקנות בית המשפט לגבי טענות מסויימות
44.  יש באי אלה טענות של הנתבעים השונים בפרשה זו טענות שהן בבחינת כפל לשון ובהן סתירות פנימיות למכביר.

45.  דרך משל, בתצהירו טען הקבלן שאת יציקת הבטון בחצר ביצעה החברה "לפי בקשת התובע" (סעיף 12 לתצהירו), כי "לא היה הסכם" בקשר לעבודה זו (סעיף 11 לתצהירו) אך עם זאת החברה "התחייבה לבצע יציקות בטון" (סעיף 15 לתצהירו של הקבלן).

46.  אלה הם בעליל נוסחי התחמקות ותחבולה ולא גירסת אמת חד משמעית. 

47.  גם התובעים העלו אי אלה טענות נגד הנתבעים, שלא התמידו בהן ושלא גילו לבית המשפט מה היה טיבן ולמה נועדו.

48.  כך, למשל, במהלך חקירתו של חזני העלה ב"כ המלומד של התובעים טענה, כאילו אין חזני מהנדס בנין אלא הנדסאי בנין. חזני אישר שאינו מהנדס בנין. אולם לבית המשפט לא הוסבר, שיש להשכלתו של חזני כמהנדס או כהנדסאי רלוואנטיות כלשהי לתובענה. בהסכם הפיקוח אין כל הצהרה מצד הצדדים בדבר השכלתו או כישוריו של חזני ועל כן אין לטענות המאוחרות יותר בדבר השכלתו של חזני ולא כלום עם תובענה זו.

49.  הוא הדין לגבי מעמדו של הקבלן כמי שרשום או כמי שאינו רשום בפנקס הקבלנים.

50.  בית המשפט דוחה את טענתו של הקבלן, כאילו לא היתה במסכת היחסים בין התובעים לבינו יריבות משפטית. היתה גם היתה והדבר עולה בעליל לא רק מנוסח עדותו של הקבלן אלא מן הכתוב בהסכם הבניה, שנאמר בו, שחור על גבי לבן, כי ההסכם הוא בין התובעים לבין החברה "ו/או" לבין הקבלן, שחתם בכל המקומות הרלוואנטיים בהסכם נוסף על חתימתה של החברה.

51.  כמו כן מחליט בית המשפט שלא לתת את דעתו למסקנות הכספיות בחוות דעתו של המומחה יוסי בן חורין, כי אין חולקים על כך, שבדיקתו נעשתה לפני שהנתבעים תיקנו תיקונים שונים באתר הבניה.

52.  עם זאת פוסק בית המשפט, שהתובעים לא הוכיחו, שהנתבעים או מי מהם הפרו את הסכם הפיקוח או את הסכם הבניה, אותם הסכמים חתומים בין הצדדים שהיו הבסיס להעסקת חזני, הקבלן והחברה על ידי התובעים. אכן, ב"כ המלומד של התובעים חזר והטעים במהלך חקירות העדים, שאין התובעים תובעים דבר בגין בניית שלד הבנין.

53.  יתר על כן, טענתו של התובע בחקירתו הנגדית כאילו הוא ואשתו נכנסו לדירתם מחוסר ברירה (שורה 11 בעמוד3  לפרוטוקול) אינה מקובלת על בית משפט זה. אין לטענה זו זכר בכתב התביעה ובתצהירו של התובע ומן הסתם הומצאה לצורך חיזוק התביעה.

54.  לפי הסכם הפיקוח היה על חזני להשלים את חלקו בהסכם הכתוב לכל המאוחר
ב-10.9.97 (סעיף 3 להסכם). התובע הצהיר, שהוא ואשתו החלו להתגורר בבית באוגוסט 1997 (סעיף 18 לכתב התביעה ולתצהירו של התובע).

55.  בית המשפט פוסק אפוא, שהתובעים לא הוכיחו, שחזני הפר את סעיף אי המסירה בזמן ולפיכך בית המשפט דוחה את התביעה לפיצוי מוסכם שהתובעים תבעו מחזני. בית המשפט התחזק בדעתו זו נוכח העובדה, שהתובעים שילמו לנתבעים את שהתחייבו לשלם להם בהסכמים הכתובים. לבטח לא היו עושים זאת לולא הושלמו העבודות שהנתבעים התחייבו לעשותן לפי ההסכמים בכתב. הדבר עולה אף מנוסחו של הנספח להסכם הבניה, הכורך תשלומים מעת לעת בעבור כל שלב של עבודה.

מסקנות בית המשפט בדבר ההסכם בעל פה
56.  עיון חוזר ונשנה בכתבי הטענות, בתצהירים ובעדויות חיזק את בית המשפט במסקנתו, כי הויכוח הממשי בפרשה זו נסב סביב ההסכם בעל פה בין התובעים לבין הקבלן והחברה.

57.  לבית המשפט לא הוכחו שום ליקויי בניה בכל הנוגע להתחייבויותיהם של הנתבעים בהסכם הפיקוח והסכם הבניה. הליקויים, כך נאמר בכתב התביעה במפורש וכך גם העיד התובע בתצהירו, הם ליקויים בחצר, בעבודת הבטון, ואלה עבודות שאין להן זכר בהסכמים בכתב והם, כעולה בעליל, עבודות שסוכם עליהן בעל פה בין הצדדים.

58.  לגבי אותו הסכם שבעל פה אין חילוקי דיעות בפרשה זו. הנתבעים כולם הודו בשלב כזה או אחר של הדיון, בכתב ובעל פה, שאכן היה הסכם שכזה, אף כי – כאמור בסעיף 45 לעיל – בית המשפט סבור, שהקבלן והחברה ניסו להסתתר מאחורי מלים ריקות מתוכן בטענת שווא, כאילו לא היה הסכם, שכן הוסיפו מיד שהיתה התחייבות.

59.  גם חזני הודה בגילוי לב, שהוא התמיד במלאכת הפיקוח גם במהלך העבודות בחצר הבית ועבודות הבטון (סעיפים 11, 19 ואילך לתצהירו).

60.  גירסותיהם של שלושת הנתבעים לגבי השלבים המאוחרים של העבודות בחצר הבית, כלומר העבודות שהוסכם עליהן בעל פה ולא בכתב, מטות את הכף לצד התובעים. 

מסקנות בית המשפט בדבר עבודות הבטון בחצר
61.  בכל הנוגע לעבודת הבטון בחצר – וכדי למנוע ספק מבהיר בית המשפט, כי הכוונה לכל העבודות שנעשה בחצר ביתם של התובעים מעבר למוסכם בהסכמים בכתב – מעדיף בית המשפט את גירסת התובעים על גירסת הנתבעים.

62.  כל שאמרו הנתבעים בעדויותיהם מטה את הכף באופן ברור נגדם ומעיד על התרשלותם בהתחייבויותיהם.

63.  מאחר שבית המשפט קבע כעובדה, שהוכח לו קיומו של ההסכם בעל פה בין הצדדים, הוא דוחה את תירוציו של חזני על שום מה לא נכח במקום העבודה ברציפות. אין חזני יכול לאחוז במקל בשני קצותיו. ברגע שהודה, כי הוא המשיך בעבודת הפיקוח על העבודה גם בשלב ההסכם בעל פה, הרי היה חייב לפקח על העבודה בתום לב ובמקצועיות. מעדותו שלו ברור, שלא עשה זאת. למשל, חזני העיד כי הוא ביקר במקום לפני יציקת הרצפה בחצר אך בעת היציקה לא היה נוכח (שורה 23 בעמוד 31 לפרוטוקול). טענתו, בעת שהעיד, כי יש ומפקח הולך לשרת במילואים ואז הוא נעדר ממקום העבודה, לאו טענה היא. בהסכם הפיקוח התחייב חזני במפורש לשהות במקום העבודה יום-יום. כיוצא מכך, התנהגותו של חזני בהמשך הדברים מעידה, כי ראה את עצמו מחוייב גם לפי ההסכם בעל פה בין התובעים לבין הקבלן והחברה ועל כן אמת המידה של תום לב מחייבת היתה את נוכחותו במקום הבניה גם בשלב שבו היה בתוקף רק ההסכם בעל פה.

64.  בתשובה לשאלת בית המשפט אף הודה חזני, כי למעשה נעשתה כל העבודה ללא היתר בניה לפי חוק התכנון והבניה (שורה 18 בעמוד 34 לפרוטוקול). תשובה גלוית לב זו שכנעה את בית המשפט, כי אכן מלאכת הפיקוח של חזני היתה רשלנית ואף גבלה בפלילים.

65.  חזני אמר בחקירתו הנגדית, כי לא ביצעו את מה שהורה לבצע (שורה 9 בעמוד 30 לפרוטוקול) ובתשובתו זו יש כדי להצביע, יותר מכל, על רשלנותו המקצועית, שהרי אם כמפקח על הבניה ידע שזה מצב הדברים, הוא לא עשה דבר כדי להפסיק את העבודה ועצם את עיניו למציאות.

66.  עוד אמר חזני, שהוראותיו ניתנו בעל פה והוא סבר, שדי בהוראות אלו כדי שהעבודה תיעשה כראוי.

67.  גם הקבלן הודה במו פיו, שאין הוא יודע בכלל מה היה מצב הדברים לאשורם במקום העבודה. לא זו בלבד שתכניות עבודה לא ביקש, אלא שלא היה בפיו כל הסבר מדוע קרסה הרצפה ובכלל הוא נעדר מן המקום בזמן שאחרים עבדו שם בשמו.

68.  בכלל גילה הקבלן בחקירתו הנגדית את היעדר מומחיותו המקצועית. הוא אינו קבלן במקצועו, אמר, הוא טפסן, "מטפס ודופק מסמרים על לוחות" (שורה 18 בעמוד 37 לפרוטוקול). הקבלן הודה גם, כי החברה אינה רשומה אצל רשם הקבלנים.

69.  אכן, אולי ראוי לבוא בטענה לתובעים, כיצד זה הניחו את כספם על קרן הצבי ולא בדקו כלל את הכשרתו המקצועית של המפקח וכיצד לא בדקו באיזו רמה של קבלן מדובר, כאשר חתמו את הסכמיהם.

70.  אבל בנסיבות העניין, אין לראות את מחדלם של התובעים לבדוק את כישוריהם של אלה שעמם חתמו על הסכמים כדי לבנות בעבורם את ביתם, כראיה לחובתם. כעולה בעליל, למעלה ממאזן ההסתברויות הראוי למשפט מעין זה, גבלה הצגת הדברים של הנתבעים, לבטח של הקבלן ושל החברה, בהונאה. אדם הבונה את ביתו ומתקשר עם חברת בניה, רשאי להאמין שהוא בא בדברים עם מקצוענים ולא עם מי שאינם עומדים באמות מידה מקובלות וסבירות.

אומדן הנזק
71.  אומדן נזקיהם של התובעים בפרשה זו אינו קל, משום שחוות הדעת שהגישו אינה מאפשרת לבית המשפט להסיק ממנה מסקנות, שכן הוכנה לפני התיקונים, שהנתבעים תיקנו בחצר הבית.

72.  התובעים לא הציגו לבית המשפט כל ראיה על הנזקים הממשיים שעבודתם הרשלנית של הנתבעים גרמה להם לאחר התיקונים. עם זאת דרש ב"כ המלומד (בפרק ו' בסיכומו, תחת הכותרת "הנזק") שבית המשפט יחשב את הנזק "בנקל" על פי התצלומים שצורפו לחוות דעתו של המומחה בן חורין.

73.  בית המשפט לא היה מוכן לכך.

74.  העובדה שהנתבעים הודו, כי הנראה בתצלומים הוא המצב הנכון לאחר התיקונים, עדיין אינה מאפשרת לבית משפט לאמוד נזקים, גם אם נראה בעליל שהיו.

75.  אכן, אין בכך כדי לשמוט את הקרקע מתחת לתביעה כליל, באשר רשלנותם של הנתבעים הוכחה במידה מספקת כדי לחייבם בפיצוי התובעים.

76.  ראש הנזק של עגמת נפש אינו מוטל בספק בפרשה זו ובית המשפט רשאי לקבוע את שיעור הפיצוי בגין ראש נזק זה לפי מיטב שיקול דעתו.

77.  לאור כל האמור לעיל, בהתחשב בהתנהגותם של הנתבעים וברושם הכללי שמעוררים התצלומים הנלווים לחוות הדעת הנספחת לתצהיר התובע – ושלגבי נכונותם לא היו חילוקי דעות בין הצדדים –  פוסק בית המשפט, שהנתבע חזני ישלם לתובעים ביחד ולחוד את הסכום של 25,000 ₪ והנתבעים מס' 2 ומס' 3 ישלמו, ביחד ולחוד, לתובעים, את הסכום של 25,000 ש"ח.

78.  סכומים אלה ישאו ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ב-18.1.2000 ועד לתשלום המלא בפועל.

79.  כמו כן ישלם הנתבע חזני לתובעים, ביחד ולחוד, 15,000 ₪ הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בצירוף ריבית כדין, הצמדה ומע"מ מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

80.  גם הנתבעים מס' 2 ו-3 ישלמו לתובעים, ביחד ולחוד, את אותו הסכום.

 

הודע היום יב באדר תשס"א 7.3.2001 בנוכחות נציגי הצדדים

 

                                                                                                                                ג. שטרסמן, שופט